מלאכת שלמה על משנה קידושין ד:ב

אסופי כל שנאסף מן השוק ואינו מכיר לא את אביו ולא את אמו ומפרש בגמרא דאביו או אמו נאמנין עליו לומר בננו הוא זה כל זמן שהוא בשוק ואם הם שנות רעבון נאמנין עליו אפילו אחר שנאסף מן השוק:

בדוקי שבודקים את אמו ואם אמרה לכשר נבעלתי הולד כשר כר"ג. ובגמרא פריך תנינא חדא זימנא בפ"ק דכתובות היתה מעוברת אמרו לה מה טיבו של עובר זה מאיש פלוני וכהן הוא ר"ג ור"א אומרים נאמנת וא"כ ליתני התם וכן היה אבא שאול אומר כדברי ר"ג. ומשני דאבא שאול עדיפא מדרבן גמליאל דאי מהתם ה"א התם דרוב כשרים אצלה כגון פנויה דרוב העיר משיאין לכהונה אבל היכא דרוב פסולין אצלה כגון ארוסה והיא אומרת מן הארוס הוא או פנויה ואין רוב העיר משיאין לכהונה אימא לא צריכא. וכתב הר"ן ז"ל ומיהו אע"ג דמהימנא אפילו ברוב פסולין היינו דוקא להכשיר הולד שאם היו מחמירין בו לא היה לו תקנה אבל האשה אין מתירין אותה לינשא אלא ברוב כשרין כדאמרי' וכו' ע"כ עיין במ"ש בספ"ק דכתובות. ואיתה בתוספות פ' אותו ואת בנו (חולין דף פ"ב.) וביד פט"ו דהלכות איסורי ביאה סי' י"א י"ב י"ג ובטור א"ה סי' ד'. וכתב הר"ן ז"ל על מה שכתב הרמב"ם ז"ל שם פט"ו שאע"פ שהיא נאמנת להכשיר אינה נאמנת לפסול לומר ממזר הוא דמשמע דטעמא דלהכשיר היינו טעמא דמהימנא משום דמדאורייתא נמי כשר דדבר תורה שתוקי כשר כדאיתא בגמרא אבל לפוסלו ולהתירו בממזרת לא דלאב הימניה רחמנא מדכתיב יכיר אבל לדידה לא ע"כ: