מלאכת שלמה על משנה כלים טז:ז

כסוי של קופסא. מצאתי מוגה כסוי קופסא ונ"א קפצא:

והקמרון שלה. מכסה שעל התיבה העשוי כעין קובה כדאמרי' שש עגלות צב דהיינו קמרונא כמין קובה שלא תשלוט בהן עין הרע:

אנליגין. גרסי' וכן הוא בערוך ובפירוש ראשון פי' שהוא ספסל שמשימין עליו הספר לקרות בו ע"כ. ואית דגרסי אנלינגין ופי' הרמב"ם ז"ל שהוא דפוס של עץ כדמות ס"ת ועושין עליו התיק של ס"ת כשנעשה מעור. ולזה הפירוש הסכים הרא"ש ז"ל. ובתוספתא פרק המשנה בכלי עור תניא ר' אליעזר בר' צדוק אומר אנלינגין של ס"ת טהורין התיק שלו טמא משמע משם דאנלינגין לאו היינו תיק הר"ש ז"ל:

בית הנגר. הרמב"ם והרא"ש ז"ל פי' של עץ:

בית מזוזה. פי' הרמב"ם ז"ל קנה של עץ:

והמרכוף של זמר. פי' בערוך בלשון שני יש ששונים המרכוב של זמר פי' בית יד של מגל מלשון לא תזמור ע"כ:

וגנוגנית העני. היא סוכת האומן מלשון גנון והציל ור"ל הסכך שעושה האומן על ראשו כשעושה המלאכה בשמש ורוב הנעשין אצלנו הן משיפה וקרא האומן עני שכן כתיב כי עני הוא הרמב"ם ז"ל וגם הרא"ש ז"ל הסכים לפירוש זה ונראה שאינו גורס רק ?הגננת בשני נונין וגימל אחת כדי שיבא מכוון עם מלת גנון וכן הגיה הרב בנלאל אשכנזי ז"ל:

אימום של עושי סותות. אית דגרסי סאגות וכפירוש הראשון שפי' ר"ע ז"ל דהיינו שלשלאות ע"ג אמום דהיינו דפוס. ואית דגרסי סאבות וכן הגיה הר' יהוסף ז"ל וכתב ובס"א הגיהו סאגות ע"כ:

כל משמשי משמשיו של אדם בשעת המלאכה ושלא בשעת המלאכה טמא. כך צ"ל:

בפי' ר"ע ז"ל. ויש כלים שמניחין עליהם הכסוי תמיד פי' כגון כסוי של קופסא:

וכל שאינו אלא בשעת המלאכה. פי' כגון הדפוסים הנזכרים במתני':