מלאכת שלמה על משנה עירובין ו:ח

פתוחות זו לזו וכו'. ערבו בחצרות כל חצר עם בני חצירה וגם החצרות מזו לזו רש"י וה"ר יהונתן ז"ל:

ופתוחות למבוי. אבל אם היו פתוחות זו לזו ואינם פתוחות למבוי אמרינן בירושלמי דאפי' ערבו אסורות דר' עקיבא הוא דאמר דריסת הרגל אוסרת:

ומה שפי' ר"ע ז"ל דלא תנינן במתני' פתוחות זו לזו משום דקיימא לן שאין מבוי ניתר בלחי או קורה עד שיהיו בתים וחצרות פתוחות לתוכן ע"כ. אמר המלקט הכי מפרש לה רב בגמ' ושמואל אמר אפי' בית אחד וחצר אחת ור' יוחנן אמר אפי' חורבה מכאן וחצר מכאן ואקשי ליה ר' אלעזר בר בי רב לשמואל אמר מר הכי והא מר הוא דאמר אין לנו בעירובין אלא כלשון משנתנו שהמבוי לחצרות כחצר לבתים. דייקי' לישנא דחצרות דלא קתני חצר אלא נקט חצרות לשון רבים משמע דצריך ד' בעלי בתים בשתי החצרות אשתיק. ובגמ' בעי קבלה מיניה או לא קבלה מיניה ת"ש וכו' ומשמע דמסיק דהדר ביה שמואל לגביה דרב וכמו שכתב הרב אלפס ז"ל דה"ל ר' יוחנן חד לגבי תרי:

מותרין כאן וכאן דטעמא מאי אין סומכין על שיתוף במקום עירוב וכו' לשון ר"ע ז"ל. אמר המלקט ומתני' כולה ר"מ היא דאמר בעינן עירוב ובעינן שיתוף והכא היינו טעמא משום דרוב בני החצר ערבו וכו': ופי' ה"ר יהונתן ז"ל מותרין כאן וכאן וקמ"ל שאע"פ שאין לכל החצרות כולן פתח לכל אחת ואחת בפני עצמה פתוח למבוי אפ"ה מיקרי שיתוף ע"כ:

ערבו בחצרות וכו' ביד פ"ה דהלכות עירובין סי' י"ג:

מבני מבוי ולא נשתתף. פי' רש"י ז"ל אחת מן החצרות לא נשתתפה עם חברתה במבוי מותרין בחצרות ואסורין במבוי משום דלא בטיל רשותו דר"מ סבר בטול רשות מהני במבוי והכי נמי מוקי למתני בירושלמי כר"מ: ואיתא בפירקין דף ס"ו ובירושלמי בפ"ק דמכילתין ובב"י א"ח ר"ס שפ"ו: