מלאכת שלמה על משנה עדיות ה:ו

עקביה בהא:

חזור בך וכו' ירושלמי פ"ק דיומא דף ל"א ודפ"ק דמגלה דף ע"ב ודפ"ג דמסכת הוריות. ואמרינן התם הדא אמרה שממנין זקנים בפה וממתניתין נמי מוכח כן:

שיער פקודה פלוגתא דעקביה וחכמים בפ"ה דמסכת נגעים וכן ג"כ דם הירוק פלוגתא בפ' שני דמסכת נדה וכן ג"כ שיער בכור בעל מום פלוגתייהו בפ"ג דמסכת בכורות וסתמא דהכא כר' יהודה ודלא כר' יוסי דאמר דבששחטו אח"כ כ"ע ל"פ דשרי דמגו דמהניא שחיטה לצמר המחובר בו להתירו מהניא נמי לתלוש ומונח בחלון וכי פליגי במת אח"כ דצמר המחובר בו טעון קבורה ועקביא מתיר מה שנשר קודם מיתה וחכמים אוסרין גזרה שמא ישהנו וכו' ועיין במה שכתבתי שם בפ"ג דבכורות סוף הפרק. בפי' רעז"ל צריך להגיה מטמא דסבר האי ירוק כקרן כרכום היה וכו':

אין משקין לא את הגיורת וכו' ברכות פ"ג דף י"ט מייתי לה. ופירש שם רש"י ז"ל לא את הגיורת דבני ישראל אמור בפרשה פרט לאשת גר ועבד משוחרר ע"כ. ויש להסתפק אם כוונתו ז"ל לומר דדוקא אשת גר אבל גיורת אשת ישראל משקין או שמא ר"ל דכל שכן דגיורת אשת ישראל אין משקין וכדמשמע לישנא דמתניתין עיין:

והשקוה שמעיה ואבטליון ירוש' פ' שני דסוטה איתא ששתתה ושנתה ושלשה לפניהם מאיש אחד:

דוגמא השקוה בערוך ספר אחר דיכמא פי' גרים שכמותה. וכן הוא בירושלמי פ' ואלו מגלחין דיכמה ומפרש דכוותה. אכן הר"ר יהוסף ז"ל ראיתי שכתב על מה שפירש רעז"ל כלומר גרים כמותה כתב פירוש זה אינו נראה שהרי אומר במשנה השקוה ולא אמר השקו ע"כ:

א"ר יהודה וכו' בפ' תמיד נשחט (פסחים דף ס"ד.) ובילקוט סוף פרשת בהעלותך א"ר יהודה בן בתירה עתיד ליתן את הדין כל מי שאומר שעקביא בן מהללאל נתנדה וכו' ע"כ:

ואת מי נידו את אלעזד בן חנוך כן הגיה הרב ר' בצלאל אשכנזי ז"ל בגמ' שם פ' מי שמתו (ברכות דף כ'.) וי"ס דגרסי בן הינד וכן הוא בירושלמי ר"פ ואלו מגלחין וגם בערוך ערך פק ופירש פקפק ענין זלזול היתר ושבור. ובקצת ספרים מצאתי מוגה הינוד בוי"ו ודלי"ת. ובטור א"ח סימן קנ"ח:

ללמד שכל המתנדה ומת בנדויו שב"ד סוקלים את אדונו תניא מנודה שמת ב"ד סוקלין את ארונו ר' יהודה אומר לא שיעמידו עליו גל אבנים כגלו של עכן אלא ב"ד שולחין ומניחין אבן גדולה על ארונו ללמדך שכל המתנדה ומת בנדויו ב"ד סוקלין את ארונו. ובטור י"ד סי' של"ד. וכתב הר"ש שיריליו ז"ל דוגמא השקוה בירושלמי למדו מכאן למזלזל לזקן ואפילו לאחר מיתה חייב נידוי ובגמ' דילן אמרו על זה מספר אחר מיטתן של תלמידי חכמים מיטתן לשון מטו ממלכות בל ימוט ר"ל שנשמטו מדרך הישרה וחטאו א"נ צריכין אנו לפרש כדברי רש"י ז"ל שפירש שהן השקוה כדי להחשיבה כישראל שהיו שמעיה ואבטליון מבני בניו של סנחריב:

וסקלו ב"ד את ארונו כדי שיתכפר לו ע"י הבזיון ההוא:

א"ר יוסי ח"ו וכו' ר' יוסי פליגי אדלעיל דקתני שנידו את עקביא ועוד שעמד בנדויו ומת בנדויו ונראה שהיה רשע וגס רוח:

שאין העזרה ננעלת בערבי פסחים שהיו שערי העזרה ננעלים כששוחטין פסחים של כל כת וכת שהפסח נשחט בשלש כיתות כדתנן בפסחים:

על כל אדם מישראל כלומר כשהיתה ננעלת עליהם והיינו כשנתמלאה מפה לפה ולא היה בכולן אדם חשוב בחכמה וביראת חטא כעקביא ובודאי שלא נידוהו. ודוגמא השקוה שאמר הוי כמו שפירש רבינו האיי גאון ז"ל וה"ק עקביא לא השקוה מי סוטה אלא היו כמיראין אותה שמא תודה שנטמאת והראוה כאילו מי סוטה הן כדרך שאמר שלמה גזרו את הילד החי ושלא לעשות כן אלא דרך חקירה כדי שיתגלה הסוד ע"כ מפני שהיה הקול שעמד אדם רשום בירושלם בנדוי בימי הבית הוצרך ר' יוסי לומר מי היה שעמד בנדוי שהיה אלעזר בן חנוך שפקפק בטהרת ידים שזלזל והיינו שלא היה נוטל מרביעית א"נ שלא היה נוטל עד הפרק וקיימא לן דכל המזלזל באחד מד"ס צריך נדוי:

והניחו אבן על ארונו גם בזה פליג את"ק דסבר דסקלו ממש וקאמר איהו דאין צריך אלא רמז להודיע שצריך לב"ד לסקול את ארונו אבל אין סוקלים וכדאיתא בתוספתא עכ"ל ז"ל. משמע מתוך פירושו ז"ל שנמצא לו ז"ל שום משניות מוגהות במקום א"ר יהודה ח"ו א"ר יוסי ח"ו. וכן פירש ג"כ דר' יהודה דברייתא דכתיבנא לעיל בסמוך ס"ל כר' יוסי דמתניתין. וכן בברכות פרק מי שמתו כתוב ר' יוסי אלא שרש"ל ז"ל נראה שהגיה ר' יהודה. ואיתא בירושלמי שהביאו תוס' ז"ל בס"פ שני דסוטה דכרכמית שתתה ושנתה ושלשה לפני שמעיה ואבטליון וכתבתיו לעיל. וסקלו ב"ד את ארונו פי' בהנחת אבן על ארונו כדאיתא בסיפא והכי איתא בתשובות הרשב"א ז"ל סימן תשס"ג. וכתב עוד אבל מתעסקין עמו לכל דבר:

חס ושלום שעקביה נתנדה שאין וכו' [הגהה דוק שלא אמר ח"ו שעקביא לא אמר כך אלא אע"פ שאמר כך לא נתנדה מתשובת הר"ר מרדכי ב"ר יצחק ן' קמחי ז"ל]: