מלאכת שלמה על משנה חולין ד:ה

השוחט את הבהמה ומצא וכו'. פ"ה דהלכות מ"א סימן י"ג י"ד ט"ו ובפ' ששי סימן ה'. ובפ"ז סימן ג' ד' ה'. ובפי"ב דהלכות שחיטה סימן י' ובפ' שני דהלכות שאר אבות הטומאות סימן ו' ז'. ובטור יו"ד סי' י"ג:

קורעו. שאינו צריך שחיטה ומודה ר"מ בהני דאיתרבו מכל בבהמה תאכלו דלאו חדשים איכא ולאו אוירא איכא הלכך לאו בהמה היא רש"י ז"ל. וכתב הר"ן ז"ל ומיהו דמו אסור אע"פ שחלבו מותר כדאיתא בגמ' ונ"ל דהיינו טעמא דליכא למיגמר שריותא מכל בבהמה תאכלו אלא במידי דבר אוכלא כגון חלב וגיד הנשה תאכלו כתיב אבל דמו כיון דמשקה הוא לא נפיק משריותא דכל בבהמה דאע"ג דאשכחן אכילה גבי דם אפ"ה הכא כיון דאיכא לאוקמי אמידי דבר אכילה לא מוקמי' ליה אדם ע"כ. והרא"ש ז"ל פי ומה שדמו אסור לפי שהוא נבלע בכל הגוף וחשיב כדם האיברים שפירש של הבהמה עצמה ע"כ:

מצא בה בן ט' חי. תוס' פ' יוצא דופן (נדה דף מ"ד:)

וחייב משום אותו ואת בנו דברי ר"מ. בתוספתא קתני וחכמים אומרים אין אסור משום אותו ואת בנו שנאמר אותו ואת בנו לא תשחטו את שטעון שחיטה אסור משום אותו ואת בנו ואת שאינו טעון שחיטה מותר משום אותו ואת בנו ע"כ:

וחכמים אומרים שחיטת אמו מטהרתו. אם אינה טרפה אבל אם היא טרפה דלא מישתרי בשחיטת אמו שהרי היא כאחד מאברייה משתרי בשחיטת עצמו שהוא ניתר בשנים מד' סימנים או בושט וקנה שלו או בושט וקנה של אמו וחייב בזרוע ולחיים וקיבה דזובחי הזבח קרינן ביה:

ר"ש שזורי אומר. פ' הקומץ רבה (מנחות דף ל':)

קרעה ומצא בה בן ט' חי טעון שחיטה לפי שלא נשחטה אמו. ברב האלפסי ז"ל מסיים בה ואין בו משום אותו ואת בנו: