מלאכת שלמה על משנה חגיגה ג:ג

אוכלין אובכלין וכו' פ' שני דהלכות ביאת מקדש סימן י' וז"ל [הרמב"ם] בפי' המשנה העיקר אצלנו חבת הקדש מכשירתו ואין צריך הכשר וכיון שזה הוא העיקר האוכל אוכלין נגובים בידים טמאים אין ספק שיטמאו ואין אנו צריכין בזה לדבר אבל דבר בכאן אם לא נגעו בידיו אלא במלקחים ודומיהן ע"כ:

אונן ומחוסר וכו'. תוס' פסחים פ' האשה דף צ' ובגמ' ר"פ טבול יום (זבחים דף צ"ח) ודקדקו הם ז"ל דלישנא דצריכין טבילה לקדש משמע אבל לא הערב שמש. וז"ל הרמב"ם ז"ל שם פ' שנים עשר מהלכות אבות הטומאות סי' ט"ו האונן אחר שתם זמן אנינותו ומחוסרי כפורים אחר שהביא כפרתו צריכין טבילה לאכילת הקדש אבל לא לתרומה שהאונן ומחוסר כפורים מותרין לאכול את התרומה ומפני מה הצריכום טבילה לקדש שהרי עד עתה היו אסורין לאכול את הקדש והסיחו דעתם ושמא נטמאו והם לא ידעו ולא עשו מעלה זו אלא לאכילה אבל לנגיעה נוגעין בקדשי' קודם טבילה ע"כ והוא הפך ממה שפי' במשנ' שחלק בין אונן למחוסר כפורים לענין נגיעה: