מלאכת שלמה על משנה ביכורים ד:ג

מיטמא באודם. אשה מיטמאה באודם כדילפי' בפ' שני דנדה:

ואין זקוק ליבום. כן כתוב בכל הספרים ומשמע דאיירי כשנתקדש לאחד מן האנשים ומת האיש ויש לו אחים דפטור מן החליצה ומן היבום מידי דהוה אאילונית דדרשינן בפ"ק דיבמות אשר תלד פרט לאילונית שאינה יולדת אבל אי אפשר לפרש כן דא"כ מאי כנשים אדרבה נשים זקוקות הן אלא ה"ג ואינו זוקק ליבום כנשים דאם אין יבם אחר אלא הוא היבמה מותרת לשוק ופטורה מן החליצה ומן היבום ואפי' הוא איש דנושא אשה מידי דהוה אסריס דתנן בפ' הערל דבין לר' אליעזר בין לר' עקיבא אין לו רפואה ולא היתה לו שעת הכושר והיינו דקתני כנשים דאין אשה זוקקת אשת אחיה:

ואין חולק עם הבנים. בנכסים מרובין שהזכרים דוחין אותו אצל הנקבות כדאיתא בריש מי שמת:

ואינו חולק בקדשי המקדש. דאשה אינה חולקת אפי' בחזה ושוק דלכל בני אהרן כתיב ולא בנות אהרן ולענין חלוקה כדדרשינן בפ' האיש מקדש א"נ כדדריש התם איש ולא קטן וה"ה איש ולא אשה:

ופסול לכל עדות. דאשה פסולה לעדות כדדרשינן בפרק שבועת העדות:

ואינו נבעל בעבירה כנשים [הגה"ה לשון החכם ה"ר סולימאן ז"ל ואינו נבעל בעבירה נ"ל דה"ק אין בו חיוב נבעל בעבירה לענין הבא עליו לא נחשוב כאילו בא על הזכור לחייבו סקילה אלא כבא על האשה ופטור ודוקא אם בא עליו דרך נקבותו ועיין ס"פ הערל ונפסל מן הכהונה כנשים שנבעלו לפסול להן שנעשו זונות ופסולות לאכול תרומה אם הן כהנות כך זה אם הוא כהן ונבעל עכ"ל ז"ל:]. כגון כל איסורי עריות כגון בתו ובת בתו ואחותו וכיוצא בהן ובלאו הכי משום זכר אסור ליבעל למאן דמחייב בשני מקומות בסוף הערל אלא פלוגתא הוא ואיצטריך הכא למאן דלית ליה:

ופסול מן הכהונה. נפסל מן התרומה אם הוא כהן דבת כהן שנבעלה לפסול לה פסלה כדאמרי' ביבמות פ' אלמנה: