מלאכת שלמה על משנה ברכות ה:ד

העובר לפני התיבה. ואשכחן נמי ירד ר"י בן ברוקא לפני התיבה בפ' בתרא דר"ה דף ל"ב וגם בפירקין מעשה בתלמיד א' שירד לפני התיבה בפני ר"א וכן בכמה דוכתי ותוס' בפ' במה מדליקין (שבת דף ל"ב) כתבו אומר ר"י דאשכחן נמי דקרי לתיבה ארון כדאמרינן תשעה וארון מצטרפין ע"כ:

מפני הטרוף. תימה תיפוק ליה דמפסיק תפלה אם עונה אמן וי"ל מאחר שלא אמר האי טעמא ש"מ דעניית אמן לא חשיב הפסק מאחר שצורך תפלה הוא. תוס' ז"ל (וברמב"ם פי"ד מה' נ"כ כתב ומתחילין יברכך כו' דמשמע שמלת יברכך אינה מכלל הקריאה אכן כאן בפי' המשנה כתב ש"צ אומר יברכך ויענו הכהנים יברכך. אכן בפירושו למשנה שבנוסח ערבי שהיא אמתית יותר. דבריו שבפי' המשנה מכוונים עם דבריו שבחבורו. קיצור מב"י א"ח סי' קכ"ח):

לא ישא את כפיו. צ"ע אם לא ישא את כפיו אם יאמר א' מן הקהל או"א ברכנו או לא יאמרהו כלל:

ואם הבטחתו. פי' הבטחתו מנהגו. הרמב"ם ז"ל:

רשאי. כדי שלא תתבטל נשיאת כפים וכתב בב"י שם דמתני' לא נחתא למימר תקנתא ע"י שיסיים אחר התפלה אלא במסיים הוא עצמו. אבל אה"נ שאם המקרא כוון בכל התפלה מתחלה ועד סוף הוא מסיים שים שלום ושפיר דמי לישא כפיו הש"צ אע"פ שאינו מובטח ע"כ ועי' מש"ל בסמוך: