מלאכת שלמה על משנה בכורות ח:ט

הבכור נוטל וכו'. ברב אלפסי פ' יש נוחלין ד' רט"ו וביד פ' שני דהלכות נחלות סי' ט' וברפ"ג וסימן ד' ז' ובטור ח"מ סי' רע"ח:

ואינו נוטל וכו' תוס' ר"פ אע"פ ודפ' הגוזל קמא (בבא קמא ד' צ"ו) ודפ"ק דמציעא ד' ט"ו:

ולא האשה בכתובתה וכו'. ביד בהלכות אישות פט"ז סי' ה' וברפכ"א דהלכות מלוה ולוה. וכתוב בנמוקי יוסף פ' המקבל ד' קל"ב ולא הבנות במזונותיהם משום טעמא דקולי כתובה מפרשים לה דתנאי כתובה ככתובה ובודאי דלגבי בנות דליגבו מיתמי קאמר דאילו מלקוחות מאי אריא שבח אפילו מגופא דארעא נמי לא גבו דאין מוציאים מזונותיהם מנכסים משועבדים ומדיהבינן טעמא משום קולי כתובה ש"מ דהא לאו הכי גבי משבחא וע"כ בשבחא דממילא הוא דבשבחא דמחמת הוצאה ליכא למימר דהא ודאי לא גבי כן פירשו הרמב"ן והרשב"א והרנב"ר ז"ל ובטור אבן העזר סי' ק'. בפי' רעז"ל מקולי כתובה שנו כאן וכו'. אמר המלקט עיין בהר"ן ז"ל ר"פ אע"פ שכתב שאפשר דדוקא בעיקר כתובה דהיינו מנה מאתים הוא דאמרינן הכי מפני שהיא לא הוציאה כלום אבל בנדוניא אפשר דלא מקילינן ע"ש עוד:

וכולם אין נוטלין בשבח. לאתויי שבחא דממילא וכרבנן ודלא כרבי ופלוגתייהו בפ' יש נוחלין (בבא בתרא ד' קכ"ד.) בסוף פי' רעז"ל כגון שנפלו להן נכסי אחי אביהן שלא היו לו בנים וכו' ע"כ. אמר המלקט הוא פי' רש"י שבכתיבת יד נוסחא אחרינא והיא בדפוס שהיו לו בנים בשעת מיתת אביהן של אלו ומתו בניו ואח"כ מת הוא דנכסים הללו לא היו ראויין להם בשעת מיתת אביהם אלא מספק ע"כ: