מלאכת שלמה על משנה בכורות ח:ז

חמש סלעים של בן וכו'. פ"ק דקדושין ד' י"א ותוס' ר"פ המניח. וכתב הריטב"א ז"ל שם בקדושין תמיהא מילתא אמאי לא עריב חמש סלעים של בן בהדי אידך ועביד מיניה בבא באנפי נפשיה דהכא דחדא מתני' ודברים מפורשים בתורה ליכא למימר חדא חדא שמעינהו וגרסינהו ומורי נר"ו תירץ לי דמשום דאמרינן התם בבכורות שהוסיפו על כל השקלים האלו חוץ משקלים של פדיון הבן מני ליה הכא בא פי נפשיה ונכון הוא עכ"ל ז"ל ולע"ד נראה עוד לתרץ דלא בעי תנא למיערב המצוה עם העבירות. ואיתה בתשובות הרשב"א ז"ל סי' ר':

במנה צורי. בגמרא ר' חנינא אמר איסתרא סורסיא פי' של סוריא כמו לשון סורסי שהוא על שם סוריא דמיזדבנא תמניא בדינרא חמש מינייהו לפדיון הבן והשתא הוו חמש סלעים דבר מועט מאד ור' חנינא תנא ופליג אמתני' כן פי' רש"י ז"ל אבל תוס' ז"ל פירשו דלפרושי אתא ע"ש:

שלשים של עבד וחמשים של אונס ושל מפתה. כלומר וכן חמשים של אונס וכו' רש"י ז"ל וגרסינן נמי וכולן בשקל וכולן בויו וכן הוא ברוב מקומות שבתלמוד. וגם הרב ר' בצלאל אשכנזי ז"ל הגיהו שם במשנה. וביד רפ"א דהלכות נערה בתולה ורפ"ג ובפ"א דהלכות ערכין סי' ד':

וכולן נפדין בכסף. בגמרא כתיבת יד פריך אטו הני בני פדייה נינהו ופי' רש"י ז"ל דנקט לשון פדייה בכולהו דקתני וכולן נפדין והא לא שייכא לשון פדייה אלא בבכור ומשני תני כל הנפדין כגון בכור אדם והקדשות וכו' כדפי' רעז"ל. ובפי' רעז"ל ומשקל כל זוז ששה עשר שעורות. אמר המלקט נראה שצריך להיות ומשקל כל זוז ששה מעים שהן צ"ו שעורות שמשקל כל מעה ששה עשר גרגירי שעורות. ועיין ביד בפ' עשירי דהלכות אישות ובבית יוסף אבן העזר סי' ס"ו. בסוף פי' רעז"ל כסף שיש עליו צורה. אמר המלקט והראיון נמי הנך שתי כסף טבועות בעינן שלא יביא סיגה לעזרה פי' ר"י בעל התוס' שאם לא היה מביא כסף טבוע פעמים שהיה מביא חתיכה של כסף והיה צריך לטרוח להחליפן במעות טבועות כי לא ימכרו לו עולת ראייה טובה באותה סיגה ופעמים שלא ימצא להחליף אותה סיגה במעות טבועות הלכך בעינן שלא יביא שוה כסף:

וכולן נפדין וכו'. ירושלמי בר"פ שני דשקלים: