מלאכת שלמה על משנה בכורות ז:ו

המקיש בקרסוליו ובארכובותיו ובעל פיקין והעיקל איזהו עיקל וכו' כצ"ל. גרסינן בגמרא ת"ר או שבר יד אין לי אלא שבר יד אצבעות מורכבות זו ע"ג זו או קלוטות למעלה מן הפרק ולא חתכן מנין ת"ל או שבר יד ופי' רש"י ז"ל למעלה דברייתא היינו למטה דמתני':

פיקה יוצאה מגודלו עקבו יוצא לאחריו פרסותיו רחבות כשל אווז. כך מצאתי מוגה אבל הה"נ פרסה אחת. ובגמ' לפי פי' הרגמ"ה ז"ל אמר רב פפא לא תימא שדקה הרבה ולא סדיקא בין האצבעות אלא שעגולה כשל אווז אלא כיון שהיא דקה אע"ג דסדיקא פסול:

אצבעותיו מורכבות זו על זו. פי' אצבעות דידים או דרגלים וכמו שמבואר בארך בפ"ח דהלכות ביאת מקדש:

או קלוטות עד הפרק כשר למטה מן הפרק וחתכה כשר. מה שפי' רעז"ל הוא לשון רש"י ז"ל וז"ל הרמב"ם ז"ל בפ"ח מהלכות ביאת מקדש מי ששתי אצבעות ידיו קלוטות עד למטה מן הפרק. ואם חתכן והפרישן עד הפרק כשר באיזה פרק אמרו בפרק ראשון הסמוך לכף היד ע"כ וגבי מומי רגל נמי כתיב שם מי שהיו אצבעות רגליו קלוטות עד למטה מן הפרק ואם היו עד הפרק או שחתכן והפרישן כשר ע"כ ונראה שהוא פי' רש"י ז"ל שפירש קלוטות הוא מצד כף היד או כף הרגל שנתפשטה פסת כף היד או הרגל עד למטן מן האצבעות ואם נתפשטה כ"כ הקליטה עד למטה מפרק האמצעי אינו כשר אא"כ חתכו ע"כ:

היתה בה יתרת וכו' כך מצאתי וצריך לפרש דקאי אגודלו הנ"ל ה"ר יהוסף ז"ל ועוד ראיתי שהגיה ייתר בידיו וברגליו בשני יודין:

אם יש בה עצם פסולה. מפ' ר' יוחנן דהא דחשיב לה במתני' אבר בנספרת ע"ג היד שעומדת בשורת האצבעות:

ואם לאו כשר. דלא חשיב אלא תלתול בעלמא רש"י ז"ל. ונראה שטעמו ז"ל דאע"ג דקיימא לן כר' אליעזר בן יעקב דאמר בסמוך בעלי תלתולין באדם פסולין היינו דוקא אם לא חתכן:

יתר וכו' ר' יהודה מכשיר וחכמים פוסלין. גמרא תניא א"ר יהודה מעשה באדם אחד שבא לפני ר' טרפון יתר בידיו וברגליו שש ושש עשרים וארבע א"ל כמותך ירבו בישראל א"ל ר' יוסי משם ראיה כך אמר לו כל הממזרים שבישראל יהיו כמוך ויתמעטו ממזרים ונתינים מישראל שיהיו ניכרים בכך שמטפה פסולה הם באים ולא ידבקו בהם:

השולט וכו' אבל איטר בין ביד בין ברגל קתני בברייתא סתמא פסול לכ"ע ופי' רש"י ז"ל איטר ביד פסול דכתיב וטבל אצבעו וכל מקום שנאמר אצבע וכהונה אינה אלא ימין ואיטר דרגל נמי לעמוד לשרת כתיב כדרך שאר עמידות דרגל ימין עוקרין תחלה ועיקר העבודה מרגל ימין:

והכפח בכא"ף גריס בערוך:

והשכור. אי הוי שכור מיין בהדי מומין גמורים בעי למיחשביה אלא שכור דמתני' דקתני ליה גבי מומין שאין שוין בזרעו של אהרן דאמרן בריש פירקין דלא מחלי עבודה אינו אלא ששתה חלב הרבה או רוב דבש או אכל דבלה קעילית ודלא כר' יהודה דאמר אכל דבלה קעילות ושתה חלב או דבש ונכנס למקדש חייב דלר' יהודה שאר משכרין נמי מחלי עבודה. ואיתה להאי בבא בפ' הוציאו לו (יומא ד' מ"ט:)

ר' אליעור בן יעקב אומר אף בעלי דלדולים פסולין באדם וכשרין בבהמה וכו'. כך נראה דגריס הרמב"ם ז"ל ואיתה בפ' על אלו מומין (בכורות ד' מ':)