מלאכת שלמה על משנה בכורות ו:ה

נפגם הזובן. אבל ניטל לא הוי מום דחוזר לאיתנו וכן היה מעשה שנטלו זאב וחזר לאיתנו והקשו תוס' והרא"ש ז"ל אמאי חשיב ניטל חוזר לאיתנו יותר מנפגם הרי נמי יכול ליטול לנפגם ומיהו י"ל דכי נפגם תחלה אין לו תקנה בנטילה דאין זה מום עובר כיון שלא היתה הפגימה מתרפאת אם לא ניטל הזובן ע"כ. וכן אם נפגם הכיס הוי מום דהוי בגלוי אבל זכרות גיד עצמו שנפגם לא הוי מום דהוי בסתר ועוד דמעלה ארוכה. ואם קרע כיס שהביצים בתוכו וכרת הביצים והדר תפר לכיס ונשארו הביצים כרותים בכיס פלוגתא בברייתא אי הוי מומין שבגלוי כדמפרש בגמרא:

אבל לא מן הפרק. אם נפגם בין הפרקים מעלה ארוכה אם לא נחתך כל הזנב אלא נפגם מעט:

או עריה של נקבה במוקדשין כצ"ל:

או שהיה ראש הזנב מפציל עצם. כמו אשר פצל וכן פי' רש"י ז"ל. והקשו תוס' ז"ל דבלשון משנה ותלמוד הל"ל נקלף ופירשו הם ז"ל שמפצל את העצם לשנים כמו מפוצלות דגבי קרנים שמפוצלות לכאן ולכאן. ובתוספתא נמי קתני או שהיה ראש הזנב מופצל לשני עצמות ע"כ והוא פי' הרמב"ם ז"ל וכן פי' רעז"ל בלשון שני:

או שיש בשר בין חוליא לחוליא וכו'. כצ"ל:

מלא אצבע. מפרש בגמרא בתוספתא דאצבע אחד מד' בטפח של כל אדם בעינן דהיינו גודל: