מלאכת שלמה על משנה בכורות א:ז

לא רצה לפדותו עורפו וכו'. רפי"ב דהלכות בכורים וסי' ז':

בקופיץ. דוקא קתני למעוטי שלא יהרגנו לא במקל ולא בקנה ולא בקרדום ולא במגרה וגם שלא יכניסנו לחדר וינעול הדלת בפניו עד שימות שנאמר וערפתו:

וקוברו. לפי שאסור בהנאה לאחר עריפה לכולי עלמא ויליף לה במכילתא בג"ש דעריפה עריפה. תו גרסי התם במכילתא ואם לא תפדה וערפתו מכאן אמרו אם אין פודהו יערפהו הואיל ואיבד [נכסי] כהן את ממונו יאבדו ע"כ והכי תני לוי בגמרא בפירקין ד' י' הוא הפסיד ממונו של כהן לפיכך יופסד ממונו פי' רש"י ז"ל יכפהו ב"ד לערפו לאחר שלשים יום כדמפרש בהאי פירקא ויאסר בהנאה ע"כ:

מצות פדייה קודמת למצות עריפה. הראב"ד ז"ל בהשגות כתב שאין לחשוב העריפה במ"ע אע"פ שאמרו מצות פדייה קודמת למצות עריפה לא שתחשב מצוה אבל היא עבירה ומזיק נקרא ומפסיד ממונו של כהן ומפני שאמר מצות פדיה אמר מצות עריפה ע"כ:

קודמת למצות פדייה. שהיא פודה את עצמה כלומר מצוה לייעד דודאי בפדייה אינו עושה כלום ובעל כרחיה דאדון הוא. תוס' חיצוניות. וק"ק לע"ד דהא דרשי' והפדה מלמד שאף הוא מסייע בפדיונה כדאיתא בפ"ק דקדושין ד' י"ו:

שנאמר אשר לא יעדה והפדה. הא אם יעדה זה מוטב. ביד פ"ד דהלכות עבדים סי' ז':

מצות יבום. פ' החולץ (יבמות ד' ל"ט) אמר רב אין כופים ופי' רש"י ז"ל דאסיפא קאי דאע"ג דמצות חליצה קודמת אי תרווייהו ניחא להו ליבומי אין כופין אותם לחלוץ. אבל ר"ת ור"ח וכן הרי"ף ז"ל סוברים דארישא קאי ע"ש. ואיתה נמי בפ' אע"פ ד' ס"ד וביד פ"א דהלכות יבום סי' ב' ובטור א"ה סימן קס"ה:

מצות גאולה באדון הוא קודם. המתפיס בהמה טמאה לבדק הבית. ועיין במ"ש רפ"ח דערכין בשם בעלי התוס' ז"ל. ומצאתי מוגה מצות גאולת אדון קודמת וכו':