מלאכת שלמה על משנה בבא מציעא ט:ה

חייב ליטפל בה. והא ליתא אלא בקבלנותא דאי בחכרנותא מה לו לבעל השדה אם יחדל לו סוף סוף חכורו הוא נותן לו רש"י ז"ל. ועיין במ"ש לעיל בסמוך סוף סימן ד':

אלא אם יש בה כדי נפילה. גמרא וכמה כדי נפילה ר' אמי א"ר יוחנן ד' סאין זרע לבית כור ור' אמי דידיה אמר שמנה סאים לכור ול"פ בימי ר' יוחנן אכתי הוות ארעא שמינא ודיו לבית כור בד' סאין ובשני דר' אמי כבר הוכחשה וצריכה שמנה סאים לבית קרקע כור והוא אלף וחמש מאות אמה על חמשים רוחב. ואע"פ שלשון בכדי נפילה האמור כאן שוה ללשון בכדי נפילה השנוי רפ"ה דמסכת פאה מ"מ כל אחד יתפרש לפי מקומו דשם הוא כדי נפילה בשעת קצירה וכאן כדי נפילה בשעת זריעה וכן מצאתי אח"כ שפי' ג"כ הר"ר שמשון ז"ל דכדי נפילה דהכא הוא כדי זריעה מלשון עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד ודהתם שיעור לקט הרגיל ליפול בשעת קצירה דהיינו ד' קבין לכור זרע אבל הרמב"ם ז"ל פי' שניהם בשוה וז"ל כדי נפילה מה שזרע בה בשעת זריעה ע"כ. ולשון רש"י ז"ל כאן שיכול לחזור ולזרעה לשנה הבאה מתבואת שנה זו. וראיתי שהגיה הר"ר יהוסף ז"ל כאן וגם בפאה ר"פ גדיש ניפלה ביוד אחר הנון: