מלאכת שלמה על משנה בבא מציעא ז:ד

אבל מונע הוא את עצמו וכו' ואוכל כל אכילתו מהן:

וכולן לא אמרו כו' וראיתי הגרסא בהרי"ף ובנמוקי יוסף ז"ל וכולן לא אמרו אלא בשעת גמר מלאכה וז"ל הנמ"י אלא בשג"מ כלומר אלא עד שעת גמר מלאכה ולאפוקי דלאחר שנגמרה מלאכתו לא יאכל לפי שאין דינו של פועל לאכול מן התורה אלא בשעת מלאכה כדילפינן בספרי מקרא דכתיב כי תבא יכול לעולם ת"ל וחרמש בשעה שאתה מניף חרמש על קמת בעל הבית ע"כ בשנוי לשון קצת. וגם במגיד משנה פי"ב מהלכות שכירות כתב שרב אלפס ז"ל גריס אלא בשעת גמר מלאכה וכתוב עוד שרבינו גריס כמו כן בשעת גמר מלאכה ומפרש גמר מלאכה בכאן משנתמלא הסל:

אבל מפני השב אבידה שלא יאכלו בשעת עשיית מלאכה אמרו שיאכלו בעודן ממלאין הסל בהליכתן משורה לשורה או בהחזירן הסל שנפצו לגת ע"כ. וכתב בעל הטורים ז"ל שם סימן של"ז על הר"מ במז"ל ואיני יודע למה לא יאכל בעוד שמתעסק בבצירה ובקצירה שלא אסרה תורה אלא בדבר שלא נגמרה מלאכתו אבל העושה בדבר שנגמרה מלאכתו יכול לאכול כל זמן שמתעסק בו ע"כ. וכתוב שם בבית יוסף ותלמידי הרשב"א ז"ל כתבו מפשטא דמתני' משמע דוכולן לא אמרו אלא בשעת מלאכה דעיקר אכילת פועל מן התורה הוא בשעה שמתעסק במלאכת בעל הבית ושלא כדברי הרמב"ם ז"ל ע"כ. ובסוף דבריהם כתבו מיהו בהלכות הרי"ף ז"ל גריס במתני' וכולן לא אמרו אלא בשעת גמר מלאכה וכן הגיה ג"כ הר"ר יהוסף ז"ל בשם כל הספרים. ולאו למימרא דאינו אוכל בשעה שמתעסק במלאכתו אלא עד שעת גמר מלאכה קאמר כגון בשעה שפורק וטוען ולאפוקי אחר שנגמרה אתא וכדקתני סיפא ובחמור כשהיא פורקת שפירושו עד שתהא פורקת עכ"ל ז"ל ובהרא"ש ז"ל הגרסא אלא בשעת מלאכה:

ובחמור כשהיא פורקת [עי' תוי"ט]. וז"ל נמוקי יוסף אבל אחר פריקה אינה אוכלת כדפרישנא גבי שעת גמר מלאכה ע"כ: