מלאכת שלמה על משנה בבא מציעא ז:י

סגפה ומתה אינו אונס תימה דפשיטא דפשיעה גמורה היא וי"ל דקמ"ל דאפילו יש לתלות ולומר שמתה גם בשביל דבר אחר אפ"ה חייב דלא היה לו לסגפה תוס' ז"ל. והרא"ש ז"ל כתב ואפילו לא מתה מיד דכיון שסגפה תלינן שמאותה שעה התחילה להתקלקל ע"כ. ובערוך הביאה בערך סכף סכפה ומתה ס"א סגפה כלומר הרעיבה ע"כ:

עלתה לראשי צוקין וכו' פרק המפקיד (בבא מציעא דף ל"ו) ומפרש התם דעלתה הוי שתקפתו בעל כרחו ועלתה ולא יכול להחזיק בה שחזקה היתה ממנו וכן נמי תקפתו וירדה ונפלה אע"פ שהחזיק וכן נפלה דסיפא נמי מיירי שתקפתו ונפלה ואע"פ כן חייב הואיל והעלה מדעתו. ופי' נמוקי יוסף בשם המפרשים ז"ל טעמא דלא משכחת לה חיובא אלא בשתקפתו ועלתה משום דהא קיימא לן שאם היו עוברות הבהמות אגודא דנהרא ונפלה אחד מהן דחייב לשלם משום טעמא דאיבעי לי' לאעבורי חדא חדא הלכך לא משכחת חיובא אלא כשתקפתו ועלתה ע"כ וע"ש עוד. ובטור ח"מ סימן רצ"א וסימן רצ"ד וסימן ש"ג וסימן ש"ה:

העלה לראשי צוקין ונפלה ומתה תימא אמאי קתני הכא בסיפא ומתה וברישא לא קתני וי"ס דלא גרסי מלת ומתה גם פה בסיפא והתימא יותר על הרמב"ם ז"ל שגם הוא שם בהלכות שכירות ספ"ג כתב בהאי סיפא ונפלה ומתה או נשברה חייב:

מתנה ש"ח פי' רעז"ל והאי לאו מתנה על מה שכתוב בתורה אלא וכו' דמעיקרא לא שעביד נפשיה ומתני' ר"מ היא והיינו דפי' רעז"ל בסיפא וכולה מתני' ר"מ היא מועתק מן הגמרא. ואיתא בתוס' דפ' אע"פ דף נ"ו ודרפ"ק דבבא בתרא וירושלמי פ' הכותב ודפ"ק דקדושין דף ס'. וביד פ' שני דהלכות שכירות סימן ט' ובפ"ג סימן ט'. וז"ל שם העלה לראשי צוקין או שעלתה מאליה והוא יכול למנעה ולא מנעה אע"פ שתקפתו ונפלה ומתה וכו' ע"כ. ובגמרא תנא מתנה ש"ח להיות חייב כשואל וא"ר יוחנן ואפילו לא קנו מידו וכן הלכתא ואפילו בלא עדים וכן בטור סימן רצ"ו: