מלאכת שלמה על משנה בבא מציעא ו:ב

וחזרו בהן ידן על התחתונה כדפי' רעז"ל והכי ס"ל לר' דוסא בברייתא ורבנן פליגי עלי' דאפילו אם חזרו בהן אחר שעשו חצי המלאכה אפילו שנתייקרה אין הולכין אחר מה שעתיד להעשות אלא שמין להם את מה שעשו לפי חשבון תנאו עמהם ונותן להם ואין יד החוזר על התחתונה דהפועל ידו על העליונה ואפילו הוא חוזר בו דהרי יכול לחזור בו כדכתי' כי עבדי הם ולא עבדים לעבדים ודוקא בקבלן הוא דקיימא לן ביה כר' דוסא דידו על התחתונה אבל פועל יכול לחזור בו אפילו בחצי היום מטעמא דכתיבנא וה"מ בדבר שאינו אבד אבל בדבר האבד ל"ש פועל ול"ש קבלן לא מצי למהדר בהו אלא היכא דאניסי כגון שמת לו מת או שאחזתו חמה אבל בדלא אניסי ואין שם פועלים לשכור שוכר עליהן או מטען:

כל המשנה וכו' תוס' פ' החולץ (יבמות דף מ"ט.) ובגמ' פ' הגוזל קמא (בבא קמא דף ק"ב) ובפ' הבית והעליה דף קי"ז ובפ"ק דע"ז דף ז'. וסתמא כר' יהודה כדכתיבנא בפ' הגוזל עצים סימן ד'. ועיין במ"ש שם. ובטור ח"מ סימן של"ג:

וכל החוזר בו ידו על התחתונה לאתויי מוכר וכו' שאם מוכר חוזר בו יד לוקח על העליונה ואם רצה ליטול קרקע כנגד מעותיו נוטל מן הכחוש שבה ואם רצה ליטול מעותיו מגבה לו מן העדית ואם לוקח חוזר בו יד מוכר על העליונה ואם רצה לתת לו קרקע מגבהו מן הזבורית כך מפורש בנמקי יוסף. וראיתי שהגיה הר"ר יהוסף ז"ל בכולה מתני' ידן לתחתונה ומחק מלות על וכתב כן מצאתי וכן נ"ל עיקר דעל התחתונה לא אתי שפיר דאינו שייך לומר על התחתונה וכן מצאתי גם לעיל ידו לעליונה ול"ג על העליונה ע"כ. ועיין בחשן המשפט סימן ק"צ ואין כן דעת הרמב"ם ז"ל ברפ"ח דהלכות מכירה ע"ש. וז"ל בפי' המשנה ג"כ אם המוכר הוא שחזר בו הרשות ביד הלוקח אם רצה יקבל ממונו ואם רצה יקח מה שכנגד מעותיו מעדית שבאותו שדה שלקח ואם הלוקח הוא שחזר בו מן המקח הדבר הוא בהפך ע"כ: