מלאכת שלמה על משנה עבודה זרה ד:ה

כיצד מבטלה פירוש עו"ג וביד שם פ"ח סימן י'. ובטור י"ד סימן קמ"ו:

רק בפניה וכו' פרק כל הצלמים (עבודה זרה דף מ"ד.) והר"ר יהוסף ז"ל הגיה רקק:

גררה וזרק בה את הצואה ה"ז אינה בטלה דלפום שעתא רתח עלה והדר פלח לה דכתיב והיה כי ירעב והתקצף וקלל במלכו ובאלהיו וכנה למעלה פירוש לשמים ואל ארץ יביט פירש לחזור לעבוד ע"ז שלו:

רבי אומר ביטל וחכמים אומרים לא ביטל בגמרא אמר רבי נראין דברי לרברי כשמכרה לחבלה ומנו לצורף ישראל דמסתמא הואיל ומכרה לצורף ישראל בטלה מדעתיה דמידע ידע דישראל תבר לה שאף חברי לא נחלקו עלי אלא כשמכרה לעובדה ומנו צורף עו"ג אבל לחבלה מודו לי. והא דאמר רבי דמשכנה בטלה הוכיחו תוס' ז"ל דהיינו לאחר שנשתקעה דאי לא נשתקעה מודה רבי דלא ביטל כיון דדעתו לחזור ע"כ. וכתב הר"ן ז"ל דמדהשמיט הרי"ף ז"ל השקלא וטריא דצורף עו"ג וצורף ישראל דבגמרא אלמא ס"ל דלרבנן בכל ענין לא בטיל ורש"י ז"ל פירש דצורף לאו דוקא אלא סתם לוקחי מתכות צורפים הם והראב"ד ז"ל ס"ל דדוקא צורף אבל בשאינו צורף בין בישראל בין בעו"ג לא בטל בין לרבנן בין לרבי ולפי זה כי תנן במתני' משכנה רבי אומר בטל דוקא כגון שא"ל אם לא הבאתי לך מכאן ועד יום פלוני הרי הוא שלך והגיע זמן ולא פדאה דהוי לה כמכירה דכיון דצורף דוקא בעינן כי משכנה ולא הרהינה אצלו מאי רבותיה דצורף והרמב"ן ז"ל הסכים לזה דצורף דוקא דאם איתא וכו' ע"כ בקיצור ונם הרמב"ם ז"ל שם בפ"ח מהע"ז נראה מדבריו דצורף דוקא אלא שיש לו דרך אחרת בפסק ההלכה מן הטעם שכתב הר"ן ז"ל והביא דבריו ז"ל שם בכ"מ: