מלאכת שלמה על משנה ערכין ט:ד

הגיע יום י"ב חודש וכו' ביד שם פי"ב סימן ד' ו':

אחד הלוקח ואחד שניתן לו במתנה מתני' דלא כר"מ דאמר בפ' יש בכור מתנה אינה כמכר לחזור ביובל למי שנתנה דכי היכי דאמר ר"מ דמתנה אינה כמכר לענין למיפק ביובל ה"נ דלא הוי כמכר למיחלט אע"ג דרבי רחמנא לצמיתות דה"ל למיכתב לצמית ואמר לצמיתות לרבות את המתנה. הכי נמי כתיב תשובו ולא משמע ליה לרבות את המתנה:

בראשונה וכו' תוס' פ' השולח (גיטין דף ל"ו) ובגמ' פרק מי שאחזו (גיטין דף ע"ד.) וכתוב בבית יוסף בחשן המשפט סימן ס"ז מצאתי כתוב בשם אגודה בראשונה היה נטמן ביום אחרון של י"ב חדש כדי שיהא חלוט לו התקין הלל וכו' מכאן נראה שאדם שנדר לעשות דבר בתוך שלשים יום או זמן אחר ולא נאנס תוך הזמן והיה יכול לעשות וביומא דמישלם זימניה נאנס לא קרי אונס מדהוצרך הלל לתקון דהא הכא נאנס ביום אחרון ע"כ:

חולש מעותיו פי' הרמב"ם ז"ל חולש אפשר שיהיה מענין ויחלוש יהושע ויהא פירושו שמראה מעותיו בלשכה ואפשר שהוא לשון מיוחד לנתינת המעות ע"כ. ושם פ' מי שאחזו פי' רש"י ז"ל חולש זורק כמו חולש על גוים מטיל גורל ע"כ וכן פי' ג"כ כאן. ושנויה היא בת"כ פרשה ד' דפ' בהר סיני: