מלאכת שלמה על משנה ערכין ב:ה

אין פוחתין מששה טלאים וכו' פרק התכלת (מנחות דף מ"ט.) ומצאתי כתוב אין פוחתין וכו' רבי דייק בלשון אין פוחתין דהל"ל מניחין בלשכה ששה טלאים ומדקאמר אין פוחתין ש"מ דצריך שיהו שם שמנה מבוקרים ולאחר שלקח צריך שיהו שם ששה וביום חנוך ישימו שמונה טלאים מבוקרים ד' ימים קודם וביום חנוך יקח שנים ויתן שנים ולמחר כמו כן וככה יעשה כל הימים שישים שנים ויקח שנים ויזהר כל הימים שאותם שהוא מניח בראשונה אותם יקח באחרונה [הגהה נראה בראשונה צ"ל ושמא אפשר להתיישב דאי לאו הכי לא יהיה ביקור ד' ימים קודם שחיטה וצריך ליתן בו סימן יפה להכיר המאוחרין ובמוספין לא צריך ד' ימים קודם שחיטה משום דפסח ותמיד היא דילפי מהדדי אבל תמיד ומוספים לא ילפי מהדדי לשום דבר. אחד מתלמידי רבינו יעקב פירשה ע"כ והוא פירוש רש"י ז"ל שבדפוס כמו שהעתיק רעז"ל]:

המבוקרים האי הנא סבר דכבשים של תמידין טעונין בקור ד' ימים קודם שחיטתן ובן בג בג הוא:

כדי לשבת ולשני ימים טובים של ר"ה סימנא בעלמא נקט דאמרינן בגמרא ר"ל שהשש טלאים שהיו מוכנים קודם עת הצורך כל ימי השבת אחר שפוחתין מהן שבת ושני ימים טובים שהן שלש ימים הרי הנשאר מימי השבוע ד' ימים ונקט הר"ר יהוסף ז"ל כה לשבת וכו' הדלית בפתח. ואמרי' בפ' התודה דף ע"ט כפי פי' רש"י ז"ל שבכתיבת יד או כפי פי' ראשון שבדפוס שהיו נותרים בכל שנה ובסוף חדש אדר ד' שלא הוצרכו לצבור שהרי בכל יום נוטלין שנים ונותניו שנים אחרים תחתיהן חוץ מיום שלשים של אדר שלא היו נותנין אחרים תחתיהן לפי שמכאן ואילך מר"ח ניסן צריכין להביא מתרומה חדשה ונשארו שם ד' שלא הוצרכו ולדברי חכמים דאית להו לב ב"ד מתנה עליהן אם הוצרכו הוצרכו ואם לאו יפדו נפדין תמימים. וביד פ"ח דהלכות תמידין ומוספין סימן ט':

אין פוחתין משתי חצוצרות ומוסיפין עד לעולם עי' בר"ב ובתוי"ט ודוקא בחצוצרות פירשו בגמרא דעד לעולם ר"ל עד מאה ועשרים אבל כל מקום ששנינו עד לעולם הוי כמשמעו וז"ל הרמב"ם ז"ל במתניתין דבסמוך שהחצוצרות אין מוסיפין יותר על ק"כ וזולתן מן החצוצרות שאמרו עד לעולם אין להם קצב ע"כ:

והצלצל לבד כתב הרב בעל ספר החנוך ז"ל בפרשת קרח ומן הדומה כי הטעם שלא היה אלא צלצל אחד לבד לפי שקול המצלתים גדול ומבעית קצת ואילו לא היה שם הרבה לא היו נשמעים יותר כלי הניגון ששם וכל שכן שירת הפה עד כאן: