מאירי על יומא פט

בכל יום היה מקטיר פרס שחרית ופרס בין הערבים ר"ל משקל פרס שהוא משקל חמישים דינרים והיום מוסיף פעם שלישית הקטרה אחרת לפני לפנים מלא חפניו כמו שביארנו:

בכל יום היתה דקה והיום ר"ל באותה שלפני לפנים דקה מן הדקה והוא שכל שנה ושנה היו מחוייבים לעשות את הקטרת והיה עומד שחוק כל השנה אלא ששתי פעמים בשנה היו מחזירין אותם למכתשת ועושין משקל שלש מאות וששים ושמנה מנים שס"ה כנגד ימות החמה מנה לכל יום ושלשה מנים שהיה לוקחן כהן גדול ערב יום הכפורים ומחזירן למכתשת ומוסיף בשחיקתו כדי לקיים בו מצות דקה מן הדקה ונוטל מהן להקטרה זו מלא חפניו גדול לפי גדלו וקטן לפי קטנו והשאר נקרא מותר הקטרת שביארנו עניינו בשבועות ובשקלים:

בכל יום ויום כשהכהנים עולים למזבח להעלות איברי הקרבן היה הזוכה עולה למזרח הכבש ויורד במערבו והוא שהכבש היה בדרום העזרה לשמאל הנכנס והעולה היה פניו לצפון העזרה ושמאלו למערב וימינו למזרח ונאמר בקבלה כל פונות שאתה פונה במזבח לא יהו אלא בימין והיה הזוכה עולה בצד שפת הכבש המזרחית והיה מקיף המזבח לסידור האברים ושאר דברים הצריכים לו כגון לארבע מתנות או לשתי מתנות הולך כל צד המזרח וממנו לצד הצפוני וממנו לצד המערבי ומשם יורדין דרך הכבש ר"ל בצד שפת המערבית שבו ולא היה הולך באמצע המזבח משום יראת שמים והיום כהן גדול לכל שנעשה במזבח החיצון הולך באמצע ולא דרך הקפה להראות חבתו וחבת הצבור שהוא שלוחו שהוא כבן בית לפני הקב"ה ור' יהודה אומר שאף בכל השנה כל שהכהן גדול עובד עולה באמצע וכו' ואין הלכה כמותו אלא כתנא קמא:

בכל יום ויום כהן מקדש מן הכיור אפי' כהן גדול והיום בכל עשרה קדושין מקדש מקיתון של זהב דרך כבוד וחשיבות ור' יהודא אומר שבכל השנה היה כה"ג מקדש מן הקיתון ואין הלכה כמותו אלא כתנא קמא:

בכל יום ויום היו שם ר"ל על המזבח ארבע מערכות של עצים ופי' בגמ' אחת מערכה גדולה להקטרת חלבים ואיברים שניה מערכה שניה של קטורת שממנה חותה להכניס מחתה מלאה גחלים להוליכה למזבח פנימי להקטיר עליהם על המזבח כמו שהתבאר שלישית למצות קיום האש שכל שאין אש של מערכה גדולה מוסיפין לה מזו רביעית לאיברים ופדרים של תמיד הערב שלא נתאכלו הלילה כל צרכן או שלא נתאכלו כלל או אפי' לא נתנו על האש שלא נפסלו בלינה אחר שלא לנו למטה מן המזבח והיום חמש שהיו מוסיפין בה חמישית לחתות ממנה להקטרת לפני לפנים ור' יוסי אומר בכל יום שלש והם אותם שהזכרנו תחלה על הסדר והיום ארבע לחתות ממנה להקטרה המיוחדת ליום אבל איברים שלא נתעכלו לא היו עושים להם מערכה אלא שהיו מחזירים אותם למערכה גדולה שעושין היום ונשרפים שם בצידי המערכה שלא להתערב עם אותם של היום ור' יהודה אומר כל יום שתים והם אותם שהזכרנום תחלה על הסדר והיום שלש להקטרה המיוחדת אבל לא היו עושין מערכה שלישית לקיום האש שבכל שעה ושעה היו הכהנים מוסיפין על עצי המערכה והלכה כר' יוסי:

זהו ביאור המשנה וכולה על הדרך שביארנו וכתבנו הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' שלא ביארנוה במשנה אלו הן:

כשהיה הכהן מסדר את המערכה הגדולה היה דרכו להביא קסמין דקים להצית בהן את האור להתאחז מהם עצי המערכה בנקל והצתה זו היא נקראת הצתת אלואתא ואף זו כל שעושין אותה אי אפשר לו להציתה למטה מן המזבח להביאה מודלקת משם למזבח אלא דוקא בראשו של מזבח ר"ל שאינו יכול להציתה אלא על גג המזבח ומאחר שאי אפשר לו אלא על המזבח אין צריך לומר שאינה אלא בכהן וכלי שרת ר"ל בגדי כהונה ולא עוד אלא אפילו היה עומד הוא למטה ובא להדליק ע"י מפוח ארוך אי אפשר אלא דוקא בכהן וכלי שרת ר"ל בלבישת בגדי כהונה: