מאירי על יומא פד

כל מעשי הפרה משחיטתה עד שתעשה אפר כגון שחיטתה וקבלת דמה והזאת דמה ושריפתה והשלכת עץ ארז ואזוב ושני תולעת אין נעשין אלא ביום ועל ידי זכר הן כהן בכולם הן אפי' זר בשחיטה ובדיעבד אבל אסיפת האפר נעשית אפי' בלילה ואפי' בזר ואפי' על ידי אשה שלא נאמר בה אלא ואסף איש טהור כלומר כל שהוא טהור בין איש ובין אשה חוץ מחרש שוטה וקטן שאינן בני דעת והטמא וכן הכל כשרין למלאות או לקדש ר"ל ליתן האפר על המים ואפי' אשה ואנדרוגינס חוץ מחרש שוטה וקטן וכן המילוי והקידוש כשרים אף בלילה ההזאה אינה כשרה אלא ביום אבל כשירה היא בכל אדם אפי' בזר ואפי' בקטן בן דעת חוץ מאשה וטומטום ואנדרוגינוס ותינוק שאין בו דעת היה קטן בן דעת מזה ואשה מסייעתו כגון שאחזה המים בידה והוא טובל ומזה ומ"מ היא אוחזת בידו של תינוק בשעת ההזאה הזאתו פסולה:

כבר ביארנו שמעשי הפרה כולם אינן צריכין כה"ג ראיה לדבר שהרי כתיב ונתתם אותה אל אלעזר ועדיין אהרן קיים ושמא תאמר מ"מ תהא צריכה סגן שהרי אלעזר סגן היה כך למדו מפי הקבלה אותה [לאלעזר] ולא לדורות לאלעזר אלא אף בכהן הדיוט:

אין שוחטין שתי פרות אדומות כאחד שנאמר ושחט אותה ולא אותה וחברתה ולא עוד אלא אע"פ שאין דעתו לשחוט אלא אחת אלא שלא היתה רוצה לילך ורוצה להוליך בהמה כדי שתלך בהליכת חברתה שלא בקושי אעפ"כ אינו מוציא שתים כאחד שלא יאמרו שתים שחטו ולא סוף דבר באדומה שהיא כדאי לטעות שלשחיטת פרה אדומה מוציאין אותה אלא אף שחורה שהרי יש לחוש גם כן שמא יאמרו שחורה שחטו וכן כל בהמה טהורה הא אם רצה להוציא עמה בהמה טמאה רשאי שאין לחוש בזו לכלום ולא נאמר והוציא אותה ולא אותה וחברתה אלא בחברתה ר"ל כשרה כמוה ומ"מ יש פוסקין שאף בהמה טמאה אינו מוציא עמה מפני שהוא פוסק כדעת האומר אותה לבדה בלא שום בהמה אחרת עמה ומגזירת הכתוב ולא מטעם אחר: