מאירי על יומא ז

בכל יום ויום משבעת ימי הפרישה בין בכה"ג קודם יום הכפורים בין בכהן שנתמנה לשרוף את הפרה מזין עליו מאפר כל החטאות שהיו שם ר"ל שאם שרפו עכשיו פרה והיה שם עדיין אפר מן הראשונה שעברה קודם לה מזין עליו משתיהן וי"מ מאפר כל הפרות שנשרפו כבר שהיו נותנין מכל פרה ופרה קצת מאפרה בחיל למשמרת ואם כלה אפר שבכולם ואין שם אלא אפר פרה אחת מזין עליו ממנה כל שבעה חוץ מיום רביעי להפרשה שאינו צריך הזאה כמו שיתבאר ומגדולי המחברי' פסקו בכה"ג קודם יוה"כ שאין מזין עליו אלא שלישי ושביעי כמו שיתבאר למטה ח' א':

עד שלא נשרפה הפרה היו מזין בדם על הדרך הנאמר בפרשת מילואים משנשרפה הפרה נכנסו מים תחת דם ולא היו מזין בטומאה אלא במי חטאת אלא שהזאת מצורע היתה בדם ולא במים:

לענין ביאור זה שנאמר בתורה וישכון כבוד ד' על הר סיני ויכסהו הענן וגו' נחלקו בה ר' יוסי הגלילי ורבי עקיבא שלדעת ר' יוסי אחר מתן עשרת הדברות היא וששת ימים אלו היו תחלה לארבעים יום שעמד משה בהר לקבל שאר התורה ופי' המקרא וישכון כבוד ד' על הר סיני אחר עשרת הדברות ויכסהו הענן למשה ששת ימים מפני שהוצרך ליכנס למחנה שכינה לקבל שאר תורה וקראו בשביעי ועלה לבדו ונמצא שעלה ונתכסה בענן ונתקדש בענן בפרישת האשה ולרבי עקיבא מעשה זה היה קודם עשרת הדברות ופי' המקרא וישכון כבוד ד' מר"ח סיון ויכסהו הענן להר ששת ימים ולא למשה שהרי עדיין לא היה שם וקראו בשביעי לקבל עשרת הדברות ולא לבדו שאף כולם שמעו אלא שחלק כבוד למשה לפרסמו בקריאה ולדברי הכל בששה בסיון ניתנו עשרת הדברות ובשביעי עלה לקבל שאר תורה וכלו ארבעים בסוף ששה עשר בתמוז ובי"ז שבר את הלוחות ושמא תאמר לרבי יוסי מיהא אם אחר ששה בסיון עמד בפרישה ששה ואח"כ עמד ארבעים הרי לא כלו עד כ"ג בתמוז ומ"מ הוא סובר שששה ימי פרישה נמנו עם אותם הארבעים: