מאירי על יומא נו

כל היום כשר למילה שנא' וביום השמיני וכו' ומ"מ ראוי לזריזים להקדים בה בשחרית שלא יראה כמתרשל בה מצד חמלתו על הבן ולאחוז בדרכי האבות שנאמר עליהם בכיוצא בה וישכם אברהם בבוקר:

כבר ביארנו במקומו שאע"פ שמצוה מן התורה להתפלל מ"מ ענין התפלות וקביעות זמניהם אינו מן התורה וחכמים התקינו ענינם כנגד התמידין שחרית כנגד תמיד של שחר ומנחה כנגד תמיד של בין הערבים ומוסף כנגד קרבן מוסף וערבית כנגד איברי תמיד של בין הערבים שמתאכלין כל הלילה ומתוך שהיה התמיד קרב בכל יום בתשע ומחצה תקנו זמנה בשיעור זה והיא הנקראת מנחה קטנה ומתוך שאם חל ערב פסח בערב שבת מתוך שאין צליית הפסח עד לאחר התמיד וכן שאין צלייתו דוחה שבת היו צריכים למהר התמיד והיה נשחט בשש ומחצה וקרב בשבע ומחצה ומתוך כך אמרו ברכות כ"ו ב' שהמתפלל משש ומחצה ומעלה יצא ומזמן זה ולמעלה הגיע זמן חובה והיא הנקראת מנחה גדולה:

יתבאר במקומו שהאשה אינה רשאה ללוש עיסת מצה בחמה שמא חום השמש גובר עליה וממהרה להחמיץ ומ"מ כל שאין שם חמה רשאה ללוש אף במקום מגולה וביום המעונן מיהא כל במקום מגולה אסור מצד מה שאמרו יומא דעיבא כולה שמשא כלומר שחומו מתפזר הנה והנה בשוה וכן אמרו זוהמא דשמשא קשה משמשא כלומר חום הבא ביום המעונן ומזוהם הוא קשה מחום השמש מצד שאותו לחות מתעפש בחמו ומגבירו ויש גורסין זיהרא דשימשא כמו שביארנו בפירושנו: