מאירי על יומא נא

בכמה מקומות ביארנו שראוי לאדם להזהר שלא לפרסם עצמו בהוראה אא"כ יודע בעצמו ושיהו אחרים מסכימים עליו שהוא ראוי לכך ואין אדם ראוי לכך בשלימות ידיעה לבד שכמה ראינו שידיעתם גדולה בתלמוד שאינם יודעים לכוין שמועה אחת להלכה ולמה שראוי להורות מכחה וכמה מוחזקים בחדרי תורה וכשהוראה באה לידם אף הפתח אינם מוצאים וכלל הדברים שאין אדם זוכה להוראה אלא בשני דברים אחד ידיעת התלמוד וקבלתו ושנייה לה שלימות הכח השכלי שבו לבחינת הדברים והבאתם למצרף להוציא דבר מתוך דבר ועל שתיהן בכלל אמרו במסכת סנהדרין ה' א' גמיר וסביר ועל זו האחרונה אמרו כאן על שבט יהודה אסוקי שמעתא אליבא דהלכתא קאמינא כלומר שאע"פ שהם חכמים אינם יודעין לכוין את השמועות כהלכה:

תמיד של בין הערבים לא היו מפייסים בו אלא כל כהן שזכה בתמיד של שחר באיזו מן העבודות זכה באותה עבודה בעצמה לתמיד של בין הערבים חוץ מן הקטורת שחוזרין ומפייסין בו אף בערב ואף זו דוקא שהי' שם כהן חדש שלא הקטיר מעולם אבל כל שהוצרכו לשנות בה אין מפייסין בו בערב אלא זה שזכה בו שחרית יזכה בו ערבית ובשבת היו מפייסין אף לתמיד של ערב שהרי משמר אחד זוכה בשל שחרית ומשמר אחר בערבית שהמשמרות היו מתחלפות בשבת ומשמר היוצא מקריב תמיד של שחר וכבשי המוסף והמשמר הנכנס מקריבים תמיד של בין הערבים ומתוך כך צריכין לפייס אף בתמיד:

המשנה השלישית והכוונה בה בביאור ענין החלק השלישי והוא שאמר תמיד קרב בתשעה בעשרה באחד עשר בשנים עשר לא פחות ולא יותר הוא עצמו בתשעה בחג ביד אחד צלוחית של מים הרי כאן עשרה ובין הערבים באחד עשר הוא עצמו בתשעה ושנים בידם שני גזירי עצים לרבות את העצים בשבת באחד עשר הוא עצמו בתשעה ושנים בידם שני בזיכי לבונה של לחם הפנים ובשבת שבתוך החג ביד אחד צלוחית של מים אמר הר"ם אמ' השם וערכו עצים על האש ובאה הקבלה כי זה נאמר בתמיד של בין הערבים כי בשל שחר כבר נאמר בו בפירוש ובער עליה הכהן עצי' בבקר בבקר איל קרב באחד עשר הבשר בחמשה הקרבים ובסלת והיין בשנים שנים הבשר בחמשה וכו' כמו שביארנו בתמיד של כל יום פר קרב בעשרים וארבעה הראש והרגל הראש באחד והרגל בשנים והעוקץ והרגל העוקץ בשנים והרגל בשנים החיה והגרה החיה באחד והגרה בשלשה שתי ידות בשנים ושתי דפנות בשתים הקרבים והסלת והיין בשלשה שלשה בד"א בקרבנות הצבור אבל בקרבנות היחיד אם רצה להקריב מקריב הפשטן ונתוחן של אלו ואלו שוה ענין אם רצה להקריב יקריב הוא שהוא יכול להקריב באיזה ענין שירצה פחות מאלו או יתר על אלו ורוצה באמרו הפשטן ונתוחן של אלו ואלו שוין שהם כשרים בזר ומותר לזר לשחוט ולהפשיט ולנתח בין קרבנות צבור בין קרבנות יחיד וכבר קדם לך זה העקר בפסחים במקום שאמרנו מקבלה ואילך מצות כהונה:

אמר המאירי תמיד היה קרב בתשעה בעשרה באחד עשר בשנים עשר כלומר שפעמים (שאין) [שהם] צריכים בהקרבתו שנים עשר ולעולם אינו קרב בפחות מתשעה ולא ביותר משנים עשר ובא לפרש כל הענין ואמר עצמו תשעה כלומר בכל יום ויום שזהו כדרכו קרב בתשעה על הדרך שביארנו במשנה שלפני' [האחד] מעלה הראש והרגל והשני שתי הידים והשלישי העוקץ והרגל והרביעי החזה והגרה והחמישי שתי הדפנות והששי הקרבים והשביעי הסלת והשמיני החביתין והתשיעי היין שאף אלו צורך הקרבה הם ואינו מונה עשירי להולכת האיברים מן הכבש למזבח שמא משנה זו שנוייה לדעת ר' אליעזר בן יעקב שהיה סובר שלא היו מפייסין לכך אלא שאותם שהעלום לכבש מעלין אותם ממנו למזבח ומ"מ אין הלכה כן אלא כהן אחד מעלה את כלם על ידי פייס רביעי כמו שבארנו במשנה השנייה:

ולענין פסק נמצא שהוא קרב בכל יום בעשרה בחג ביד (כל) אחד צלוחי' של מים הרי עשרה אף לשטת משנתינו כלומר בתמיד של שחר הבא בחג הסוכות והוצרכו להוסיף ניסוך המים בשעת ניסוך היין והיה צריך בו כהן אחר שהיה בא ובידו צלוחית אחת של זהב מחזקת שלשת לוגין וממלאין אותה מן השילוח ועולה עמו לכבש ונותנן לתוך ספל של כסף שהיה מיוחד לכך וכבר היה שם ספל אחר שנתנו בו היין והיו בהם נקב לכל אחד ומנסכין מזה ומזה בזמן אחד עד שהיה כל הניסוך המים שבספל זה וניסוך היין שבזה כאחד על הדרכים שביארנו באחרון של סוכה ודבר זה היה בכל ימי שבעת החג בשחרית ונמצאו צריכין לכהן אחר והרי עשרה בין הערבים ר"ל שבכל יום ויום באחד עשרה שהרי הוצרכנו לעצמו תשעה על הדרך שהתבאר בשחרית ושני כהנים צריכין עוד להביא שני גזירי עצים כל אחד מהם אחד ליתנם על עצי המערכה ואע"פ שבשחרית היו צריכים ג"כ לשני גזירי עצים מ"מ לא היו צריכים בו אלא לכהן אחד אבל בין הערבים צריך לשני כהנים והוא שבשחרית כתיב ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר כלומר שיבעיר עוד על המערכה ואין הבערה ראויה אלא בשני גזירין ומאחר שאמר ובער לשון יחיד אלמא דיו בכהן אחד ובמקום אחר מצינו וערכו עצים על האש כלומר בשני כהנים ואם אינו ענין לשחרית תנהו ענין לשל ערבית ונמצאו י"א שהם י"ב להלכה עם אותו שמעלה אותן למזבח כמו שביארנו ושמא תאמר ובשחרית יש לך למנות כהן אחד לשני גזרי עצים ויהיו עשרה בכל יום אף בכדרכו תדע שאותן גזירי עצים שבשחרית היו באים קודם שחיטת התמיד והמרים את הדשן זוכה בסידור המערכה ובהבאת שני הגזירין כמו שביארנו ומשנתינו לא מנתה אלא משעת העלאת האיברים אבל בשל הערבים היו באות אחר העלאת איברים לכבש והרי מ"מ למדת שקרב בי"א ואף בתמיד של שחר אתה מוצא שקרב בי"א בכל שבת ושבת והוא שאמר בשבת באחד עשר ר"ל בתמיד של שחר שבכל שבת ושבת תשעה של עצמו ושנים לשני כהנים שבידם שני בזיכי לבונה ליתנם על שתי המערכות בזך אחד וקומץ לבונה בכל אחד מהם ונמצא זו של בין הערבים שבכל יום ויום וזו של כל שבת ושבת בשחרית הכל שוה באחד עשר ואע"פ שביארנו באחרון של סוכה שבני משמר הנכנס היו מקטירין שני הבזיכין מ"מ הואיל וקודם שיפייסו בתמיד הערב היה הוא מונהו עם של שחרית ואע"פ שקרבן המוסף בנתים הואיל ומ"מ הזוכה בשל שחר זוכה במוספין וכן שהבזיכין מוקטרין קודם ניסוך היין של מוספין כמו שיתבאר במקומו נעשה הכל בעבודה אחת ובשבת שבתוך החג בשחרית צריך עוד אחר לניסוך המים והרי כאן שנים עשר ולמדת שבחג לא היו מנסכין מים אלא בשחרית שאלו היו מנסכין מים אף בין הערבים היו שנים עשר אף בחולו של חג בתמיד של בין הערבים תשעה לעצמו ושנים לשני גזירין ואחד לניסוך המים אלא שלא היו מנסכין מים אלא בתמיד של שחר ובא אח"כ לבאר שכל זה לא נאמר אלא בכבש שהוא בן שנה שהתמיד כבש היה אבל יש בהמות גסות שטעונות יותר ואמר אחר כן שקרבן האיל שהוא בן שתי שנים הקרבתו טעונה אחד עשר והוא שהבשר בחמשה על הדרך שביארנו בכבש אבל הקרבים היו צריכים שני כהנים מפני שהוא גדול וקרביו גסים וכן הסלת בשנים מפני שהוא טעון שני עשרונים והיין גם כן בשנים מפני שהוא שלישית ההין ואע"פ שהוא בכלי אחד מ"מ שני כהנים היו אוחזים בו ונמצאו בין כולם י"א והפר קרב בעשרים וארבעה הראש באחד שלא היו יכולי' לנתחו שאבר אחד הוא וכתיב לנתחיה ולא נתחיה לנתחים והרגל הימיני בשנים שהיו מחלקין אותו בפרק או שמא אע"פ שלא היו מחתכין אותו מ"מ שנים היו מתחברין בהבאתו והרי שלשה העוקץ בשנים שאף הוא שני איברים הם והרי חמשה והרגל השמאלי בשנים והרי שבעה החזה באחד שהרי אבר אחד הוא הרי שמנה הגרה שהיא שלשה איברים והם הצואר והריאה והכבד הרי י"א שתי הידים בשנים הרי י"ג שתי הדפנות בשנים הרי ט"ו הקרבים בשלשה מתוך גסותם והרי י"ח הסלת בשלשה מפני שהיו שלשה עשרונים והרי כ"א היין בשלשה שהרי היא חצי ההין כמו שכתו' בפרשת נסכים והרי כ"ד במה דברים אמורי' שיהו הקרבנות טעונים כהנים כ"כ ועל ידי פייס בקרבנות צבור כגון תמידין ופרים ואלים של מוספין אבל בקרבן יחיד אם רצה להקריב אפי' כהן אחד מקריב ואפי' בלא פייס הפשטן וניתוחן ר"ל בין של צבור בין של יחיד שוין ר"ל ששניהם כשרים בזר שאין מצות כהונה אלא מקבלת דם ואילך ואע"פ שמדרכן להיות כל הזוכים הולכים אחר השוחט ומפשיטין ומנתחין ומעלה כל אחד את שלו מ"מ כשרות הן בזר:

זהו ביאור המשנה וכולה על הצד שביארנוה הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן: