מאירי על יומא מט

המשנה השניה והכוונה בה בענין החלק השני והוא שאמר ארבעה פייסות היו שם זה הפייס הראשון הפייס השני מי שוחט מי זורק מי מדשן את המזבח הפנימי מי מדשן את המנורה מי מעלה איברים לכבש הראש והרגל ושתי הידים העוקץ והרגל והחזה והגרה ושתי דפנות הקרבים והסלת החבתים והיין שלשה עשר זכין בו אמר בן עזאי לפני ר' עקיבא משם ר' יהושע כדרך הלוכו היה קרב הפייס השלישי חדשין לקטרת באו והפיסו הרביעי חדשים ישנים מי מעלה איברים מן הכבש למזבח אמר הר"ם אלו הדברים כלם היו בפייס אחד כאשר אדמה לך והוא כי כלם היו שורה אחת או עגולה והיו מסכימים על האדם שיתחיל ממנו המנין ואחר כך היו מסכימים כי אותו שיצא אצלו המנין שיסכימו עליו כמו שביארנו הוא זורק את הדם והסמוך לו מעלה איברים לכבש ואותו שמעלה איברים לכבש הוא ושמנה בני אדם כמו שעומדין זכין בתמיד של שחר כל אחד מהם כמה שיש לו לשאת ולהעלות על הסדר שאומר הראשון הוא מעלה הראש והרגל והשני הסמוך לו שתי הידים והשלישי בעוקץ וברגל והרביעי בחזה ובגרה והחמשי בשתי דפנות והששי בקרבים והשביעי בסלת והשמיני בחבתים והם חביתי כהן גדול שיאמר השם בהן זה קרבן אהרן ובניו ונקרא חבתין לאמרו בהם ית' על מחבת בשמן תעשה והתשיעי ביין נמצא שהפייס הזה זכין בו שלשה עשר אותם תשעה שמנינו ושוחט וזורק ומדשן מזבח ומדשן מנורה והזורק הוא מקבל את הדם כמו שביאר בתלמוד והקדמנו בזה לפייס זורק על שוחט לפי שהזריקה מעולה כיון שהעקר אצלנו שחיטה כשרה בזרים והמדשן היה מסיר הדשן והטנופים ומקנח כמו שיתבאר בתלמוד וכבר ידעת כי שם האפר דשן ודרך הלוכו הוא כמו שנתבאר בבריתא הראש והרגל החזה והגרה שתי הידים ושתי דפנות העוקץ והרגל ותנא קמא חש ליפה ולטוב והקדימו ואיחר הגרוע ואין הלכה כבן עזאי פי' היו הכהני' מתברכין בהקטרת הקטרת והיו אומרים כי כל מי שמקטיר קטרת היה מתעשר וממונו יתרבה למאמר השם ית' ישימו קטורה באפך וכתי' ברך ד' חילו ופועל ידיו תרצה ולפיכך כל מי שהקטיר קטורת לא היו מניחין אותו להקטיר פעם שניה שישאר זולתו מן הכהנים שלא יקטירו ולא היו אוספין לפייס הקטורת אלא מי שלא הקטיר קטורת מימיו ולפיכך אמר חדשים לקטורת באו והפיסו:

אמר המאירי ארבע פייסות היו שם וכו' כלומר שכל העבודות שבמקדש היו נעשות על ידי פייס וארבעה פעמים היו מפייסין בכל יום והיו כוללין כל העבודות באותם ארבעה ועכשיו הוא מונה סדר הפייסות ואומר זהו פייס ראשון ר"ל זה שהזכרנו בתרומת הדשן וכבר ביארנו למעלה כ"ב א' שהזוכה בו זוכה בסידור המערכה ובשני גזירי עצים וכן הוא בעצמו זוכה להביא מחתה מלאה אש ממזבח החיצון למזבח הזהב להיותו מוכן להקטיר עליו ועכשיו הוא מתחיל בפייס שני ומפייס על שחיטת התמיד וזהו שאמרו מי שוחט כלומר שבני עזרה צווחין מי מזומן לשחיטה ומתכנסים כל כהני בית אב ומפייסין לשחיטה ואע"פ ששחיטתו כשרה בזר מ"מ מפייסין היו עליה מפני שלכתחילה צריכה כהן בקרבן התמיד אע"פ שבשאר קרבנות מותרין לכתחילה [בזר] כמו שיתבאר בפרק רביעי מ"ב א' ומכיון שנודע להם על ידי פייס מי הוא השוחט לא היו מפייסין עוד לכל אלו העבודות הנזכרות במשנה זו אלא כולם היו נכללות בפייס זה ר"ל ששלש עשרה עבודות נזכרות כאן וכשזכה האחד להיות שוחט זכה השני הסמוך לו להיות זורק את הדם ר"ל את שעומד לו לצד ימין הוא זורק ופי' בגמ' שקבלת הדם והולכתו שלא הוזכרו כאן בכלל הזריקה הם והזורק זוכה בהם והשלישי הסמוך לשני מימינו מדשן מזבח הפנימי ר"ל מזבח הקטרת מאפר של אתמול והרביעי שהוא סמוך לשלישי מדשן את המנורה והוא שמסיר את הנרות ממקומן ומקנחן ומחזירם ונותן פתילה ושמן ומדליק ואח"כ מתחילין בהעלאת אברי התמיד לכבש בחצי התחתון של כבש והוא שהחמישי [ה]סמוך לרביעי מעלה ראש התמיד והתבאר בגמ' שמכסה בית השחיטה בפדר וזהו דרך כבוד מפני שבית השחיטה מלוכלך בדם ומעלה עוד הרגל הימיני הראש בימינו והרגל בשמאלו והששי הסמוך לחמישי מעלה שתי הידים של ימין בימינו ושל שמאל בשמאלו והשביעי הסמוך לששי מעלה העוקץ והוא הזנב עם הירך והרגל השמאלי העוקץ בימינו והרגל בשמאלו והשמיני הסמוך לשביעי מעלה החזה ר"ל שומן החזה הרואה פני הקרקע שהיו חותכין אותו מכאן ומכאן בלא ראשי הצלעות והגרה והוא הצואר עם הקנה והכבד והלב החזה בימינו והגרה בשמאלו והתשיעי הסמוך לשמיני מעלה שתי הדפנות ימיני בימינו ושמאלי בשמאלו והעשירי הסמוך לתשיעי מעלה הקרבים בשתי ידיו והאחד עשר הסמוך לעשירי מעלה את הסלת למנחה שהיתה באה עם התמיד והיא עשרון סלת כדכתי' בסדר פנחס בפרשת התמיד ועשירית האיפה סלת למנחה והשנים עשר הסמוך לאחד עשר מעלה את החביתין שזהו חצי עשרון שכה"ג מקריב בכל יום עם התמיד וכדכתיב ביה בפרשת צו את אהרן זה קרבן אהרן וכו' עשירית האיפה סלת מחציתה בבקר ומחציתה בערב ועל שם שהיא מנחת מחבת היא קרויה חביתין והשלשה עשר הסמוך לשנים עשר מעלה היין של נסכים הבאים עם מנחת התמיד וכדכתיב ביה ונסכו יין רביעית ההין כל אלו היו בפייס אחד ונמצאו שלשה עשר כהנים זוכים לשלש עשרה עבודות כל אחד לעבודתו בפייס אחד:

ויש בהבאות אלו פרטים אחרים בתכונת הבאתם כגון שתאמר בראש שמביאו בימינו חוטמו כלפי זרועו וקרניו בין אצבעותיו ובית השחיטה למעלה והפדר עליה וכן בכולם כמו שהתבאר במקומו והרי למדת מ"מ שאין סדר העלאת האיברים כסדרן בבהמה בשעה שהיא מהלכת שהרי העוקץ קודם לחזה אלא סדרן לפי גודל האיברים חוץ מן הראש שצריך להקדימו מדכתי' את ראשו ואת פדרו ודרשו בו שראש ופדר קודמין לכל האיברים והרגל עמו מ"מ כמו שיתבאר בסמוך ומתוך כך חלק בן עזאי לומר שדרך הילוכו מעלין אותו ופי' בגמ' הראש והרגל הימני בראשון לאיברים החזה בשני שתי הידים בשלישי שתי הדפנות ברביעי העוקץ והרגל השמאלי בחמישי ואע"פ שהרגל מיהא אחרון והוא מקדימו עם הראש בזו פי' בגמ' שמתוך שהראש בעצמות מרובים והרגל דומה לו בכך נתחבר אצל מינו ומ"מ בתלמוד המערב אמרו עקר רישיה ופשט רגליה כלומר שהרגל הימיני קודם לתנועת ההילוך אחרי שהכינה ראשה לקום ואין הלכה כבן עזאי אלא כת"ק:

ואח"כ חוזרין ומתקבצין למקום הפייסות ומפייסים פייס שלישי והיו מתקבצים כהנים שבאותו בית אב ואומר חדשים לקטורת שכל שבאותו בית אב שלא הקטיר קטרת יבוא ויפייס ואין מפייסין בזה אלא אותם שלא הקטירו קטרת מעולם שכך היו בטוחים בעצמם שהמקטיר קטרת מתעשר למה שראו בברכת משה רבינו ישימו קטורה וכו' ברך ד' חילו ומתוך כך היו קפידים שלא להקטיר בזה אלא אותם שלא הקטירו בימיהם עד שיהו כולם שוים לזכות בו פעם אחר פעם ויחזרו חלילה וכל שהקטירו כולם אין הולכים לבית אב אחר לחזר אחר אותם שלא הקטירו אלא הם חוזרים חלילה ובגמ' העידו בשם הברייתא שמעולם לא שנה אדם בה כלומר שכל כך היו כהני בית אב מרובין שלא אירע לעולם שלא יהא שם מי שלא הקטיר מימיו ומ"מ כל שיארע כן לא היו הולכים לבית אב אחר אלא חוזרין חלילה ואח"כ מפייסין פייס רביעי להעלאת אברים מן הכבש למזבח לסדרם על המערכה ומתוך שהופקעו הישנים מפייס שלישי חוזר וקורא לפייס זה חדשים גם ישנים ומי שזכה בכך מעלה את כולם ומקטירם ומנסך ואע"פ שבהעלאתם לכבש היו רבים בזו משום ברב עם הדרת מלך אבל כל שמן הכבש למזבח הדבר יותר הדור באחד שלא ידמה כמי שהוא עליו למשא ולמדנו שבין פייס ופייס היו יוצאין מן העזרה וחוזרין ומתכנסין בלשכת הגזית לפייס ושאלו בגמ' למה יוצאין וחוזרין ונכנסין יפייסו בפעם אחת על כולם ופי' הענין כדי להרבות בהמייה דרך כבוד וחבוב מצוה והפשט וניתוח לא הוזכרו במשנה זו מפני שבאלו לא היה בהן פייס אלא כשפייסו לשחיטה כל הזוכים באיברי התמיד הולכין אחר השוחט ומפשיטין ומנתחין ומעלה כל אחד את שלו:

זהו ביאור המשנה וכולה על הדרך שביארנו הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן:

כשהיו מפייסין כל כהני בית אב היו באים מלובשים בבגדי קדש ואותם שזכו נשארים בבגדיהם ואותם שלא זכו הולכים להם ונמסרים לשמשים שהיו שם מזומנים להפשיט ולהלביש ופושטין אותם מבגדי קדש שעליהם ואין מניחים עליהם אלא המכנסים שלא יעמדו ערומים ומלבישין אותם בגדי חול ואח"כ מפשיטים להם מכנסי הקדש ומצניעים בגדי קדש במקום המיוחד להם וכן כשמלבישים אותם בגדי קדש היו מפשיטין להם מכנסי חול ומלבישים אותם מכנסי קדש בעוד ששאר בגדי חול עליהם ואח"כ פושטים להם כל בגדי חול ונשארים עם מכנסי קדש לבד ומלבישין אותם שאר הבגדים על הסדר ונמצאו המכנסים קודמים שאין לך דבר קודם למכנסים כמו שביארנו:

פייסות אלו בלישכת הגזית היו נעשין ולשכה זו היתה כמו בסילקי גדולה ר"ל בית גבוה חציה בקודש ר"ל בתחום העזרה וחציה בחול ושני פתחים היו פתוחים לה אחד בחציו של חול שפתוח למקום חול ואחד בחציו של קדש שפתוח למקום קדש שאלו לא היה שם אלא פתח אחד הכל היה הולך אחר הפתח ואלו היתה פתוחה למקום חול כולה היתה במקום חול אפילו חציה שבקודש שהפתח דוחה את הבנין וכמו שאמרו כל הלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקדש תוכן קודש והבנויות בקדש ופתוחות לחול תוכן חול ולא היה אפשר לעשות שם פייס שהפייסות למקום קדש הם צריכים וכדכתי' בבית אלקים נהלך ברגש ועל הדרך שאמרו למעלה למה חוזרין ומפייסין כדי להרגיש העזרה דכתי' בבית אלקי' נהלך ברגש ואם היתה פתוחה במקום קדש כולה היתה במקום קדש אפילו חציה שבחול שהפתח דוחה את הבנין ולא היו סנהדרין יכולין לישב בה שאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד שנאמ' ויבא המלך דוד וישב לפני ד' וכתיב בתריה מי אנכי ומי ביתי כי הביאותני עד הלום כלומר שאין אחר רשאי לישב וכדכתי' לעמוד לשרת וא"כ לא היו הסנהדרין יכולין לישב אף בחציה של חול וכן אלו היתה כולה בנויה בקדש והיו לה שני פתחים אחד לחול ואחד לקדש כולה היתה של קדש שאין פתח הפתוח לחול דוחה פתח ובנין ואלו היתה כולה בנויה בחול והיו לה שני פתחים אחד לקדש ואחד לחול כולה היתה של חול גם כן אלא על כל פנים חציה היתה בקדש וחציה בחול ולה שני פתחים אחד לקדש ואחד לחול ומתוך כך היו יכולין להשתמש בחציה של חול לחול ובחציה של קדש לקדש וכשהיו הכהנים של בית אב מתכנסים לפייס היו מתקבצים בחציה של קדש שהיה בצד מזרחה של לשכה ועומדין שם כמין כולייר והוא תכשיט עגול ור"ל שהיו עומדים בהיקף עיגול וזקן מזקני הסנהדרין יושב בחציה של חול לצד מערבה של לשכה ואותו זקן מחשב בעצמו סך חשבון אחד אלא שהוא אינו יודע מהיכן יתחיל המנין והממונה בא ונוטל מצנפת מראשו של אחד מהם ומחזירה והכל מכירין שממנו מתחיל החשבון ואח"כ הזקן מודיעם המנין והממונה מקיף ומונה האצבעות ואותו שכלה בו המנין זכה:

ולענין ביאור מיהא יש כאן מקום עיון האיך היתה חציה של חול לצד המערב וחציה שבקדש למזרח והדין היה נותן בהיפך שכל כמה שנכנס לפנים יותר ראוי לומר יותר שהוא קדש אפשר שמצד הפתחים היה כן שחציה הבנוי במקום קדש ר"ל בצד המערב פתוח לחול וחציה שבמזרח פתוח במקום קדש והוצרכו לכך לדעתינו להיות הסנהדרין יושבים אצל המזבח וכמו שאמרו במכילתא מניין לסנהדרין שיושבין בלשכת הגזית סמוך למזבח שנאמר לא תעלה במעלות על מזבחי ואלה המשפטים וכו':

בגדי כהונה באים משל צבור ויחיד שהתנדב בהן אינן כשרים אף לעבודת יחיד אא"כ מסרם לצבור הא כל שמסרם לצבור כשרים מעתה כהן שעשתה לו אמו כתנת ולא מסרתה לצבור אין הכהן עובד בה אפי' עבודת יחיד: