מאירי על יומא לט

אע"פ שהתשובה ראויה כל השנה בזמן עשרת ימי תשובה מחוייבת ביותר עד שיתבונן שתכלית הכוונה במציאותו אינה רק לעבודת השם והוא הרמז ביום הנבחר ר"ל יוה"כ שהיתה הכונה לעזוב בו כל צורך גופני ולהיות האדם כולו לד' והוא שאמרו דרך צחות השטן בגימטריא שס"ד וימות החמה שס"ה כלומר שיום אחד בשנה שאין לו רשות להשטין והוא חשוב שנה למבינים והוא רמז אל התכלית אשרי המחכה ויגיע:

המשנה הששית והכוונה בה בענין החלק החמשי לבאר קצת הפרש שבין יום הכפורים לשאר הימים אף בעבודה השוה לשניהם ואמר על זה בכל יום ויום תורמין את המזבח מקרית הגבר או סמוך לו מלפניו או מלאחריו וביום הכפרים מחצות וברגלים מאשמורת הראשונה לא היתה קרית הגבר מגעת עד שהיתה העזרה מלאה מישראל אמר הר"ם תרומת המזבח הוא הסרת הדשן מן המזבח כמו לדשנו:

אמר המאירי בכל יום ויום היו תורמין את המזבח והוא הרמת הדשן שבמזבח החיצון מלא מחתה בכל יום לפחות כמו שכתבנו ענינה למעלה וכבר ידעת שהיא עבודה ראשונה שבמקדש ונעשית בלילה כדי למהר עבודת היום ואמר שבכל יום היו תורמין בקריאת הגבר או סמוך לו מלפניו או מלאחריו וקריאת הגבר זו פירשו בגמרא על הכרוז הממונה לומר עמדו כהנים לעבודתכ' לויים לדוכנכם ישראל למעמדכם והוא לזמן עמוד השחר אבל ביום הכפורים היו מקדימין להרים מחצות לילה מפני חולשת כהן גדול שאינו יכול כ"כ למהר בעבודת היום וברגלים מתוך שהיו שם קרבנו' הרבה היו מקדימין עוד להרים מסוף האשמורת הראשונה שהיא שליש הלילה ולא היתה קריאת הגבר מגעת עד שהיתה עזרה מליאה מישראל מרוב חבת קרבנות הרגל:

זהו ביאור המשנה וכולה הלכה היא ומה שנכנס תחתיה בגמ' כך הוא:

איברים שפקעו ר"ל שנפקעו ונפלו מן המערכה לסבת בקיעתם אם קודם חצות יחזיר שלא נחשבו עדיין כדשן והנהנה בהם מעל הואיל ולא נעשית מצותן עדיין לאחר חצות לא יחזיר ואפילו לא נתעכלו כדשן הם חשובים שחצות לילה עושה עיכול והנהנה בהם לא מעל שכל שנעשית מצותו לא מעל ואפי' פקעו קודם חצות כיון שהגיע חצות נעשו כך האיברים כמו שנתעכלו ונעשו אפר ויש פוסקין לענין החזרה שאם יש בהם ממש אפי' פקעו אחר חצות יחזיר ואם אין בהם ממש אפי' פקעו קודם חצות לא יחזיר: