מאירי על יומא לה

המשנה השלישית והכוונה בה בענין החלק השני ג"כ לבאר האיך היו מרגילין אותו בעניני עבודת היום כדי שלא יבא לידי מכשול ואמר על זה מסרו לו זקנים מזקני בית דין קורין לפניו בסדר היום ואומרין לו אישי כהן גדול קרא אותו בפיך שמא שכחת או שמא לא למדת ערב יום הכפרים בשחרית מעמידין אותו בשער מזרח ומעבירין לפניו פרים אילים וכבשים כדי שיהא מכיר ורגיל בעבודה אמר הר"ם העקר אצלנו [כי כהן גדול] צריך שלא יהיה באנשי דורו מן הכהנים יותר שלם ממנו בחכמה ובאמונה וביופי ובעושר ובכח ואמר השם ית' והכהן הגדול מאחיו ובאה הקבלה שיהיה גדול מהם בנוי בכח בעושר ובחכמה ואם אין לו ממון מקבצין ממון מן הכהנים ונותנים לו עד שיהא עשיר יותר מכל אחד מהם אמר השם הגדול מאחיו שיגדילוהו אחיו אבל במקדש שני שהיו בו הדברים כלם בלתי שלמים כמו שידעת והמלכים לא היו הולכים על הדרך הישר היו ממנים הכהנים גדולים בחזקה ואפי' שלא היו ראויים לכך ובהם אפשר לומר שמא לא למדת ולזה הטעם נקראת הלשכה שמושיבין בה כהנים גדולים לשכת פרהדרין וענינו בית המחשבים ר"ל פוסקי השערים שממנין אותם המלכים על השוקים ומעבירין לפי שעה כרצון המלכים וכן היו עושים בכהנים גדולים מי שהיה יותר קרוב למלכות ונתקרב אליו בממון היה ממנה אותו כהן גדול:

אמר המאירי מוסרין לו לעמוד עמו זקני ב"ד וקורין לפניו בסדר היום ר"ל פרשת אחרי מות ואומרין לו אישי כהן גדול קרא אתה בפיך ומלת אישי ביאורה אדוני והיו עושין כל זה שהיו חוששין שמא שכח או שמא לא למד ויבא לידי מכשול ואע"פ שאמרו בכהן גדול שצריך שיהא גדול מאחיו בנוי בכח בחכמה בעושר ואפי' אין לו שאחיו הכהנים מגדלין ומעשירין אותו ואחר שכן האיך אפשר שלא למד ודאי הדין כך וכך היה המנהג במקדש ראשון אלא שבמקדש שני נתקלקלו הדורות והיו מעמידין תמיד כהן גדול שאינו הגון ע"י ממון שהיו נותנין למלך ועל אותו זמן נאמר מה שאמרו במשנה זו שמא לא למד:

עיו"כ בשחרית מעמידין אותו בשער מזרח ומעבירין לפניו פרים אלים וכבשי' כדי שיהא נותן ענין היום אל לבו ואיזו עבודה קודמת בו עד שיהא בקי ורגיל בעבודה באותו היום ומ"מ שעירים לא היו מביאין לפניו קודם היום ופי' בגמ' הואיל ועל חטא הם באים שמא יחלש דעתו ופירשו בו שיהא מפקפק שלא יקובל תפלתו ולי נראה שהוא רומז אל אמונה כוזבת שהיו רבים נכשלים בה בימי בית שני והיו מתיראין שמא יחלש שכלו ויחטא עיונו בראותו השעיר:

זהו ביאור המשנה וכן הלכה ולא נתחדש עליה דבר בגמרא שלא ביארנוהו:

המשנה הרביעית והכוונה בה בענין החלק השלישי לבאר בה הנהגתו קודם היום בענין מאכליו ומשתיו ואמר כל שבעת הימים לא היו מונעים ממנו מאכל ומשתה ערב יום הכפרי' עם חשכה לא היו מניחין אותו לאכל הרבה שהמאכל מביא את השינה אמר הר"ם פי' וכן לא יאכל ערב יום הכפורים דבר מן הדברים המרבים את הזרע והמוסיפים בקשיות האבר כדגים וחלב והביצי' המתובלין בתבלין וכן כל מה שיש בו נפח:

אמר המאירי כל שבעת הימים לא היו מונעים ממנו מאכל ומשתה אלא יאכל וישתה מה שירצה וכמה שירצה שאפי' היה רואה קרי דיו בטבילה והערב השמש אבל עיו"כ עם חשיכה ר"ל בסעודת הערב לא היו מניחין אותו לאכול הרבה משום מאכל שמביאו לידי שינה והיו נזהרים לשמרו שלא להרדימו בשינה שמא יראה קרי ויפסל לעבודה:

זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

כשם שהיו זהירין לשמרו שלא להרדימו בשינה כך היו זהירין לשמרו שלא להאכילו דברים המרגילים לידי קרי כגון סלתות מבושלות וביצים אתרוג ויין ישן או לבן ובשר שמן חלב וגבינה ומי גריסין ומורייס שום ושחליים ולגלוגות וגרגיר וכל כיוצא בהם ומאכילין אותו דברים כדי למצמצו ר"ל לשלשלו שלא יהא צריך לנקביו למחר:

מטכסיסי המוסר להזהר בכך כל אדם שהוא חוץ מביתו וכן לעולם לא יתכסה בשעת שנתו בטלית שבעל הבית מתכסה בה ביום וסוף הדברים יהא נזהר בכך על כל הצדדים שאפשר לו:

טומאת זיבה חמורה הרבה כמו שיתבאר במקומו ומ"מ כל שהזב ראה זיבה מחמת אונס וסיבה בזיבת הזכר לא טמאתו שנאמר מזובו ולא מחמת אנסו ומתוך כך בודקין את הזב בדברים הידועים להביא לידי זיבה אם באה לו זיבה מחמת סיבה כמו שיתבאר במקומו ואחת מהן במאכל שיש מיני מאכל שתולין בהן כגון אלו שהזכרנו ואם נטמא ומונה ז' נקיים צריך להזהר שלא יאכל מאלו ומכיוצא בהן שמא לסבתם יראה ויסתור שאע"פ שזיבה מחמת סיבה אינה מטמאה מתחלתה מ"מ סותרת היא את המנין כמו שיתבאר במסכת נדה ל"ז א' במה ששאלו שם קושי מהו שתטמא בזיבה והשיבו אונס בזב יוכיח שאינו גורם זיבה וסותר: