מאירי על יומא קעה

הרואה קרי ביום הכפורים יורד וטובל בעוד שהקרי שעל בשרו לח ואין צריך שפשוף שהמים מעבירין אותו לשעתו ואין כאן חציצה ואם ראה מבערב שכבר נתייבש בשעת טבילתו ישפשף בידו על מקומו ואח"כ יטבול וגדולי המחברים כתבו שבזמן הזה אסור ולא נאמרה שמועה זו לדעתם אלא בזמן שתקנו טבילה לבעלי קריין שהיה בעל קרי אסור בדברי תורה ותפלה אבל עכשו שנתבטלה אסור לו לטבול לסבה זו ביום הכפורים אלא מעביר סודר על הלח ומשפשף במים את היבש ומתפלל שמאחר שאין טבילה זו אלא מנהג אין מנהג להתיר את האיסור ומ"מ רוב פוסקים מסכימים להתיר וכן שמענוה לחכמים גדולים שלחשוה לתלמידיהם על ידי מעשה מפני שלא היתה תפלת יום הכפורים חביבה להם אא"כ בטהרה יתירה ועוד שהרי מ"מ כל שאין כוונתו לתענוג מותר וזה אין כוונתו להקר אלא שהוא בא ליטהר וראוי לסייעו ואף גדולי הפוסקים הביאוה בהלכותיהם וכן הדברים נראין:

שמועה זו שהוזכרה כאן בחייבי טבילות נתבלבלו בה קצת מפרשים מתוך שינוי נוסחאות שבה ורוב מפרשים גורסין בה כל חייבי טבילות טובלין כדרכן ביום הכפורים אם הוא יום זמן טבילה שלהם שהרי כל חייבי טבילות טבילתן ביום ונדה יולדת טובלות כדרכן בלילי יום הכפורים ר"ל בכניסתו אם הגיע בו סוף שבעה שהרי נדה ויולדת אין טבילתן אלא בלילה והטעם לאלו אינו משום תפלה שהרי לא נאסרה תפלה לטמא אלא לבעל קרי אלא ודאי משום טבילה בזמנה ואמר אח"כ בעל קרי וכו' ופירושה בראה מאתמול שאין כאן דין טבילה בזמנה אלא משום תפלה ואמר על זה בעל קרי טובל והולך עד המנחה ר"ל אם ראה מאתמול ושכח ולא טבל ונזכר לו קודם המנחה וטובל כדי שיוכל להתפלל תפלת המנחה אבל אם נזכר מן המנחה ולמעלה לא יטבול אלא ימתין עד שתחשך מפני שהם סוברים תפלת נעילה בלילה ואף כשתאמר ביום מ"מ תפלת ערבית פוטרתה ר' יוסי אומר טובל והולך כל היום מפני שהוא סובר תפלת נעילה ביום וכן שאין נעילה וערבית פוטרות זו את זו שהרי צריך לטבול להתפלל נעילה ורוב פוסקים כתבוה כחכמים ומאחר שתפלת נעילה פוטרת של ערבית זמנה אף משתשקע החמה ומזכיר בה של יום הכפורים הואיל וזמן התוספת הוא או שמא יתפלל ערבית ולא יזכיר בה של יום הכפורים שהרי נעילה וערבית פוטרות זו את זו אבל שאר טמאים לענין פסק אין טובלין ביום הכפורים שאם משום תפלה הרי לא נאסרו בה ואם משום טבילה בזמנה הלכה פסוקה טבילה בזמנה לאו מצוה ובעל קרי כל שראה אחר שהתפלל מנחה אינו טובל שהרי משום תפלה אינו צריך וטבילה בזמנה אינה מצוה ואפי' ראה ביומו אינו טובל אבל אם ראה או נזכר קודם תפלת המנחה טובל מפני התפלה:

ומ"מ לענין ביאור גדולי הרבנים גורסין כגירסא שכתבנו אלא שמפרשין בבעל קרי שראה היום ויש כאן דין טבילה בזמנה ומתוך (כאן) [כך] גדולי קדמונינו מתמיהים שאר חייבי טבילות למה טובלין ביום הכפורים אם מטעם תפלה הרי יכולים להתפלל שלא אסרן אלא בבעלי קרי אם מטעם טבילה בזמנה הרי פסקנו שאין טבילה בזמנה וא"ת שהם סוברים שטבילה בזמנה מצוה כמו שכתבנו נאמר כן בבעל קרי לטבול אף מן המנחה ולמעלה מצד טבילה בזמנה אף לכשתאמר שזמן נעילה בלילה הואיל וראה ביומו עד שמתוך כך הם גורסים כל חייבי טבילות טבילתן ביום כלומר בכל ימות השנה נדה ויולדת טבילתן בלילה אבל ביום הכפורים לא ובבעל קרי הוא שמותר משום תפלה ולמה שפירשנו מיהא אין כאן קושיא ומ"מ אנו צריכים לישב את השמועה הסמוכה לה שהקשו ממנה דר"י אדר"י והוא שאמרו הזב והזבה וכו' ואף זו אנו גורסים בה הזב והזבה המצורע והמצורעת בועל נדה וטמא מת טובלין כדרכן ר"ל שאם חל שביעי שלהן ביום הכפורים טובלין כדרכן לאכול תרומה לערב וכן נדה ויולדת שטבילתן בלילה ר"ל שעבר שביעי שכך אמרו פסחים צ' ב' תהיה בנדתה שתהא בטומאתה כל שבעה טובלת כדרכה ר"ל שאם חל שביעי שלה ערב יום הכפורים טובלת בליל כניסת יום הכפרים ומדין טבילה בזמנה ונחלקו אח"כ בבעל קרי שלדעת תנא קמא טובל כל היום ולר' יוסי מן המנחה ולמעלה לא והיה סבור שאף זה בראה מאתמול ומשום תפלה וקשיא דר' יוסי אדר' יוסי דרבנן אדרבנן מיהא אפשר שאחרים היו אבל דר' יוסי אדר' יוסי קשיא ותירצוה בצלי כלומר שכבר התפלל תפלת נעילה סמוך לשקיעת החמה ושאלו א"כ מאי טעמייהו דרבנן דהא משום תפלה ליכא ומשום טבילה בזמנה נמי ליכא ותירץ לו שבעל קרי הנזכר בברייתא אחרונה פירושו בראה ביומו והתירו חכמים אף בדצלי משום טבילה בזמנה ור' יוסי הנזכר בה הוא ר' יוסי בר' יהודה שסובר אין טבילה בזמנה מצוה וכן הלכה על הדרך שכתבנו:

וי"א שזה שכתבנו שחייבי שאר טבילות אין טובלין ביום הכפורים דוקא שלא לצורך כגון שאין שם טהרות אבל כל שהוא לצורך כגון בזמן טהרות וכדי להעריב שמשו אחריה טבילת מצוה היא ומותרת ומ"מ כל שמתכוין לטהרה ובלא כוונת תענוג נראה שמותר מתורת רשות אלא שאין מצוה בכך ומ"מ גדולי הדורות שלפנינו פוסקים שטבילה בזמנה מצוה מפני שר' יהודה סובר כן בסוגיא זו וכן בית שמאי ובית הלל במסכת נדה ל' א':

מי שהיה שם כתוב על בשרו אפילו לא היה הכתב חוצץ כגון שהיה הדיו לח לא ירחץ ולא יסוך מתורת רשות שמא ימחק ולא יעמוד במקום הטינופת מפני קדושת השם שעליו נזדמנה לו טבילת מצוה אין אומרים הואיל ואין טבילה בזמנה מצוה ימתין עד שימחק מאליו אלא כורך בגד או גמי עליו וטובל ואע"פ שאי אפשר לו להדקו משום חציצה וא"כ מה הועיל בכריכתו מ"מ מועיל הוא שלא לעבור עליו שטף מים בחזקה וצריך להזהר שלא לשפשף שהרי נמצא מוחק בידים וגדולי המחברים פירשו איסור זה מתורת סבה אחרת וכבר ביארנו הענין במסכת שבת פרק כתבי ק"כ א' וכן מה שאמרו באשה שיצתה מלאה ובאה ריקנית שמאחר שפסקנו שאין טבילה בזמנה מצוה דיה לטבילה באחרונה כבר ביארנוהו שם במסכת שבת בקצור אלא שתכלית הענין יתבאר במסכת נדה פרק המפלת כ"ט ב' בע"ה:

הרבה דברים היו ראויים ליכתב בפרק זה בענין התפלות ונסח שבהם ומנהגים ישנים שערערו עליהם קצת מפרשים כגון מנהג הכפרה על ידי תרנגול ונסח כל נדרי וכן בענייני התשובה אלא שנמנענו מלהזכירם מצד שכבר ביארנו הכל ביאור מרווח בילדותנו בחבור התשובה בע"ה: ונשלם הפרק תהלה לאל:

ומהנה נשלם מה שנראה לכללו בפסקי מסכת יומא תהלה לאל יבא אחריו מה שיראה לכללו במסכת סוכה בעזרת הצור ובישועתו