מאירי על יומא יז

כבר ביארנו במסכת חולין שהלוקח תבואה מעם הארץ צריך לעשר תרומת מעשר ומעשר שני אבל לא תרומה גדולה מפני שכבר שלחו בכל גבול ישראל ומצאו שהיו מפרישין אותה מפני שהיא במיתה אבל לא היו מפרישין מעשר ראשון ולא מעשר שני ולא מעשר עני ומ"מ לא הצריכו הלוקח להפריש מעשר ראשון ולא מעשר עני שמאחר שמותרים הם לזרים אומרים ללוי ולעני הבא ראיה וטול אבל תרומת מעשר שהוא אסור לזרים ומעשר שני שאין בו הפסד אלא שמעלהו בירושלים או הוא או פדיונו ואוכלו שם חייבו להפריש ויש אומרים שאף מעשר ראשון ומעשר עני חייב אדם להפרישם אלא שמעכבם לעצמו וי"א שקורא להם שם ומ"מ הנחתומים הלוקחים חטים מעם הארץ למכור פת בשוק ולהרויח הקלו בהם ולא חייבום במעשר שני שאם תאמר שיפדהו הרי להרוחה קנהו ואין כאן ריוח וא"ת שיעלהו לירושלים וימכרהו לשם הרי הגזברים הממונים על השערים חובטין אותו עד שימכור בזול ומתוך כך לא חייבום להפריש אלא תרומת מעשר שהוא א' ממאה ואע"פ שראוי לשאול היאך יפריש תרומת מעשר בלא הפרשת מעשר כבר ביארנו דרך הפרשתו במסכת חולין פרק ראשון ומפרישה עם החלה שהוא חייב להפריש ממנה על כל פנים וליתנה לכהן שהרי יש בה חיוב מיתה כתרומת מעשר ובמקומו התבאר שהלוקח ממנו מפריש מעשר שני וכן שלא נאמרו הדברים אלא במוכר בחנותו או על פתח חנותו אבל המוכר לפלטר או בחנות הסמוכה לפלטר חייב להפריש אף מעשר שני: