מאירי על יומא קסא

זר שבלע שיזפין של תרומה בשגגה ר"ל פירות הנקראות פירונא"ש ובלעם בלא כסיסה הרי זה משלם קרן וחומש שאכילה זו אכילה היא ואפילו הקיאם אח"כ שכבר נתחייב בתשלומין כשבלעם ואם בא אחר ובלעם בשגגה אחר שזה הקיאם אינו משלם כלום אלא לראשון ואינו משלם לו אלא כשיעורן בעצים או בדמי עצים שהרי אין ראויות אלא להסקה:

כזית מן המת מטמא טומאת שבעה וכזית נבלה מטמאה טומאת ערב וכעדשה מן השרץ מטמאה טומאת ערב כזית הבא משני מתים או כזית [משתי] נבילות או כעדשה משני שרצים כל אלו מצטרפין לטמא שהרי טומאתן ושיעורן שוה אם במת לכזית ולשבעה ואם בנבילה לכזית ולטומאת ערב אם בשרץ לכעדשה ולטומאת ערב וכל שטומאתו ושיעורו שוה מצטרפין אבל אם שוין בטומאה ולא בשיעור כגון שרץ ונבילה ששניהם שוים לטומאת ערב ואין שוים לשיעור שהרי זה בכעדשה וזה בכזית אין שניהם מצטרפין לטמא את הנוגע אף לטומאה קלה שבהם וכן אם היו שוים בשיעור ולא בטומאה כגון מת ונבילה וכל שכן אם אין שוין לא לשיעור ולא לטומאה כגון מת ושרץ:

יום הכפורים צריך להוסיף בו מחול על הקדש ומן התורה חייבי' בתוספת והוא שאמרו ועניתם את נפשותיכם בתשעה יכול בתשעה מתענין תלמוד לומר בערב אי בערב יכול משתחשך תלמוד לומר בתשעה הא כיצד מתחיל ומתענה מבעוד יום שכן מוסיפי' מחול על הקדש אין לי אלא בכניסתו ביציאתו מנין תלמוד לומר מערב עד ערב ואף שבתות וימים טובים צריכים תוספת והוא שאמרו בברייתא זו אין לי אלא יום הכפורים שבתות וימים טובים מנין תלמוד לומר תשבתו שבתכם כל מקום שנאמר שבות אתה מוסיף עליהם מחול על הקודש ומ"מ תוספת זה של יוה"כ אין חייבין עליו כרת לא באכילה ושתיה ולא במלאכה שנאמר כי כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה וכן כל הנפש אשר תעשה כל מלאכה בעצם היום הזה על עצומו של יום אתה ענוש כרת ואי אתה ענוש כרת על התוספת ואף אזהרת לאו אין בו שהרי כתוב ועניתם את נפשותיכם וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה בעצומו של יום וכו' אלא שמ"מ למדוה מבתשעה כמו שכתבנו ותוספת זה אין לו שיעור אלא כל שמקבלו קודם בין השמשות מעט דיו:

ומצוה להרבות בסעודה בתשיעי שכל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאלו התענה תשיעי ועשירי שהרי אף באכילתו הוא מכוין כדי שיהא יכול [להתענות] ונמצאת (אכילה) [אכילתו] לשם מצוה: