מאירי על יומא קמב

וכן ראוי להם לכבד ת"ח על כל שאר בני אדם אפי' מכהן גדול אם לא היה כהן גדול תלמיד חכם כמו שאמרו יקרה היא מפנינים יקרה היא מכהן גדול שנכנס לפני לפנים ודרך הערה אמרו כאן על מה שאמרו במשנתינו שמלוין היו אותו עד ביתו מעשה בכ"ג אחד שהיה יוצא מבית המקדש הוו קא אזלי כולי עלמא בתריה כד חזיוה לשמעיה ואבטליון דהוו קא אתו שבקו לדידיה ואזלי בתר שמעיה ואבטליון לסוף אתו לאפטורי מיניה אמר ייתון בני עממיא לשלם ואמר זה כמקנא על שמעיה ואבטליון שהיו גרים ובאים מבני בניו של סנחריב כמו שהוזכר במסכת גיטין נ"ז ב' ואמרו לו ייתון בני עממיא לשלם דעבדי עובדוהי דאהרן כלומר שהם רודפי שלום ובעלי מדות ולא ייתון בני אהרן לשלם דלא עבדין עובדוהי דאהרן כלומר שהם קנתרנים ומקנאים על כבוד זולתם ומספרים בגנות תלמידי חכמים:

המשנה השלישית והכוונה בה לבאר ענין החלק החמשי והוא שאמר כהן גדול משמש בשמנה כלים וההדיוט בארבעה בכתנת ובמכנסים ובמצנפת ובאבנט מוסיף עליו כהן גדול חשן ואפד ומעיל וציץ באלו נשאלים באורים ותומים ואין נשאלין להדיוט אלא למלך ולבית דין ולמי שצורך הצבור בו אמר הר"ם אמרו באלו נשאלין ר"ל שאין נשאלין באורים ובתומים אלא כהן גדול לובש אלו השמנה בגדים וצורת השאלה כיון שזכרנו אותה כך היא כהן גדול היה מחזיר פניו לארון והשואל היה מחזיר פניו לאחרי הכהן והיה אומר לו האעשה כך וכך או לא והכהן משיבו עשה או לא תעשה כפי הנראה לו בחשן כי בחשן יש אלפא ביתא שלימה לפי שיש שם כתוב אברהם יצחק ויעקב ושמות שנים עשר שבטים כמו שפירש הכתו' ושם כתו' אחר שמותם שבטי יה והכהן הנשאל אינו אלא נביא כי הקבלה אצלנו כל כהן שמדבר ברוח הקדש ושכינה שורה עליו שואלין בו ושאין מדבר ברוח הקדש ואין שכינה שורה עליו אין שואלין בו ומה שהתנה שלא ישאל אלא מלך או אב בית דין וכיוצא בהם למה שאמר ביהושע שהיה מלך ולפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו במשפט האורים לפני ד' ובאה הקבלה וכל בני ישראל זה משוח מלחמה וכל העדה זו סנהדרין וכמו כן מי שצורך הצבור בו נכנס תחת מאמר וכל בני ישראל אתו וכיון שזכרנו מה היה כתוב בחשן נודיעך איך היו שמות השבטים כתובים על אבני האפוד וזו היא צורתם:

ראובן:

לוי:

יששכר:

נפתלי:

גד:

יהוסף:

שמעון:

יהודה:

זבולן:

דן:

אשר:

בנימין:

מנין האותיות שהם בכל אבן ואבן חמשה ועשרים אותיות ושם יוסף כתוב יהוסף והרמז על זה באמרו עדות ביהוסף שמו והאבן שכתוב בתחלתה ראובן על כתפו הימנית והאבן שכתוב בתחלתה שמעון על כתפו השמאלית:

אמר המאירי כהן גדול משמש בשמונה כלים והדיוט בארבעה וכו' צריך שתדע שבגדי כהונה חלוקים לשלשה מינים והם של כהן הדיוט ושל כ"ג בכל השנה ושל כ"ג ביום הכפורים של הדיוט הם ארבעה כתנת ומכנסים ומגבעות ואבנט והם הם שנאמר עליהם בפרשת ואתה תצוה ולבני אהרן תעשה כתנות ועשית להם אבנטים ומגבעות תעשה להם [וכו'] ועשה להם מכנסי בד וכלם של פשתים לבד חוץ מן האבנט שהיה רקום בצמר כדכתיב ויעש את הכתנות שש ואת המצנפת שש ואת פארי המגבעות שש ואת מכנסי הבד שש ואת האבנט שש משזר ותכלת וארגמן ותולעת השני של צמר אלא שהם חלוקים בצבע והוא שהתכלת צמר צבוע כעין רקיע והארגמן צבוע אדום והתולעת צמר צבוע בשני תולעת וי"מ בארגמן שהוא צמר צבוע במיני צבעונין ומעשה רוקם הוא שאותן הצורות נראות בפני האריג לבד ולא מן הצד האחר ומעשה חושב הוא שהצורה נראית משני הצדדין ולמדת שהאבנט הוא של פשתים ורקום בשלשה מיני צמר:

ושל כ"ג בכל השנה הם שמנה בגדים ארבעה אלו שהוזכרו בעצמם ומאותם המינים שהוזכרו אלא שהמגבעת קרויה בכהן גדול מצנפת ולדעת גדולי המפרשים יש ביניהם הפרש והוא שהמגבעת כעין כובע שלנו והוא לובשו בלא כריכה והמצנפת ארוך כעין צניף וכורך בה כריכות הרבה על ראשו ויש שפרשו ששתיהן כעין צניף וארכם שש עשרה אמה אלא שכהן גדול צונף בה על ראשו ופאת זקנו כמי שלופף בגד על מכתו וכהן הדיוט על עגול ראשו לבד ומוסיף עליהם ארבעה אחרים הנקראים בגדי זהב והם חשן ואפוד ומעיל וציץ וכל אלו שהוזכרו בפרשת ואתה תצוה ואלה הבגדים אשר יעשו חשן ואפוד ומעיל וכתנת תשבץ מצנפת ואבנט ונאמר בפרשה אחרת ועשית ציץ וכו' והמכנסים לא הוזכרו כאן אלא שכשהוזכרו בכהן הדיוט נאמר ועשה להם מכנסי בד וכו' והיו על אהרן ועל בניו לכסות בשר ערוה ומינין שבארבעה אלו הציץ היה כלו של זהב והמעיל כלו של צמר והוא שגופו היה של תכלת כדכתיב ועשית את מעיל האפוד כליל תכלת ושוליו היה של תכלת וארגמן ותולעת שני ששלשתם צמר כמו שביארנו ולא היה בו פשתן כלל ולא זהב באריגתו אלא שפעמוני זהב היו בשוליו אבל חשן ואפוד היתה אריגתן בחמשה מינין חוטי זהב ותכלת וארגמן ותולעת שני ושש והכל היה נראה משני צדדין שנאמר מעשה חושב ושל כהן גדול ביום הכפרים בעבודות המיוחדות ליום הם אותם שהוזכרו תחלה ר"ל כתנת ומצנפת ומכנסים ואבנט אלא שכלן של פשתים לבד אפילו האבנט וזהו שאמרו י"ב ב' אבנטו של כ"ג ביום הכפורים אינו אבנטו של כל השנה והוא שנאמר באחרי מות כתנת בד קדש ילבש ומכנסי בד יהיו על בשרו ובאבנט בד יחגור ובמצנפת בד יצנוף וסדר לבישתן הן לגדול הן להדיוט כבר ביארנוה בפרק ראשון ה' ב' אבל חוטין שבאריגתם כמו חוטין שזורים מכל מין ומין נתפרש בסוגיא הבאה על משנה זו:

והענין הוא שכל שהן שש חוטן כפול ששה ר"ל ששה חוטין של כל מין שבהם שזורים יחד וא"כ כתנת ומצנפת ומגבעת ומכנסים כל חוט שבהן שזור בששה חוטין וכן אבנט של כהן גדול ביום הכפורים וי"מ בבגדי לבן של כ"ג ביום הכפורים הואיל ולא נאמר בהן שש אלא בד שאף באריגת חוט אחד בלא שזירה כשר אלא שלכתחילה צריכים ששה אבל אבנט של כ"ג כל השנה ושל כהן הדיוט שהוא ארבעת מינין וכל חוט שבהם כפול ששה נמצאת שזירתו עשרים וארבעה חוטים והמעיל שלא היה בו אלא מין אחד של צמר חוטו כפול ששה אלא שמצד שכתוב כליל תכלת ופי' כליל גדיל ואין גדיל בפחות משתים אתה כופל את החוטים ונמצאת שזירתו שנים עשר ושולי המעיל שהיו שלשה מינים היה כל חוט שבהם כפול שמונה עד שתהא שזירתם עשרים וארבעה שכך למדוה בגזרה שוה של תכלת תכלת מאבנט וחשן ואפוד היתה שזירתן עשרים ושמנה מפני שהיו בהם ארבעה מינים שכל חוט מהן כפול ששה וחוט אחד של זהב עם כל מין מהם כדכתיב וירקעו את פחי הזהב וכו' לעשות בתוך התכלת ובתוך הארגמן ובתוך תולעת השני ובתוך השש ונמצאת שזירתם עשרים ושמנה:

ותכונת עשיית הבגדים והלימתם זה עם זה על גבי הכהן בלבישתם ושיעורם יתבאר עניינם במקומות מסדר קדשים אבל במשנה זו בא לבאר בכהן גדול משמש בשמנה וכהן הדיוט בארבעה ולא הוצרך לבאר שעבודת יום הכפרים לכ"ג בארבעה שהרי משם הוא פוסק אלא שעכשיו הוא אומרה בעבודת כל השנה וכל כהן ששמש בפחות מן הראוי לו או ביותר מן הראוי חלל עבודתו וחייב מיתה בידי שמים:

ואמר אח"כ באלו נשאלין באורים ותומים כלומר שאין אדם בא לשאול באורים ותומים אלא לכ"ג ואמרו עכשיו שאף הכ"ג אינו נשאל לשואל אלא כשהוא מלובש בשמנה בגדים אלו וכן אמר שאינו נשאל לכל אדם אא"כ למלך או לאב בית דין של סנהדרין או למי שצרך הצבור תלוי בו ופי' בגמ' כגון משוח מלחמה והביאוה ממה שכתוב ביהושע ולפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו במשפט האורים וכו' הוא וכל בני ישראל אתו וכל העדה ודרשו בו הוא זה מלך וכל ישראל אתו זה משוח מלחמה וכל העדה אלו סנהדרין וכן כל מי שמנהיג את הצבור:

וצורת השאלה ותוכן עניינה היאך היה ולאיזה כהן שואלין בה יתבאר בגמ' שלא היו שואלין אלא לכהן ששכינה שורה עליו ושמדבר ברוח הקדש וזהו שאמרו כל כהן שמדבר ברוח הקדש ושכינה שורה עליו שואלין בו ושאינו מדבר ברוח הקדש ואין שכינה שורה עליו אין שואלין בו וזהו שבבית שני אע"פ שעשו בו אורים ותומים להשלים ענין הבגדים כמו שביארנו בפרק ראשון כ"א ב' מ"מ לא היו נשאלין בהם מפני שלא היתה בהם רוח הקדש וצורת השאלה יתבאר בגמ' גם כן שהכהן עומד פניו לארון והשואל עומד ופניו אחורי הכהן ושואל אעשה כך או לא אעשה כגון שתאמר הארדוף אחרי הגדוד הזה אם אין או האעלה למלחמה עם בנימין אחי ואינו שואל בקול רם שהרי נאמר ושאל לו לא שאחרים שומעין עמו וכן אינו מהרהר בלבו שהרי נאמר על פיו יצאו אלא כדרך שנאמר בחנה שפתיה נעות וקולה לא ישמע ומיד רוח הקדש לובשת את הכהן ומביט בחושן שהיו כל האותיות כתובות בו בין שמות שנים עשר שבטים שבו ושם אברהם יצחק [ויעקב] ושבטי ישורון:

והאותיות הצריכות לתשובה נדמה לו במראה הנבואה כבולטות כנגד פניו והוא מצרפן ומשיב רדוף כי השג תשיג והצל תציל או עלה כי מחר אתנהו בידך או כל שנראה לו בצירוף האותיות הנראות לו כבולטות ויש שחלק בגמ' לומר שמצטרפות היו מאליהן ולא היה הכהן צריך לטרוח בצירופן ואין נשאלין על שני דברים כאחד ואם נשאל אין משיבין לו אלא על הראשון אא"כ הוצרכו שניהם לשאול כאחד כגון שהיה דבר נחוץ ואין לו שהות לשאול שני פעמים כגון הארדוף אחרי הגדוד הזה ואשיגנו:

זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנו הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא ממה שלא ביארנוהו במשנה אלו הן:

אף הפרוכת היתה באה ארבעה מינים תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר וכל חוט מהן כפול ששה ונמצאת שזירתן עשרים וארבע ואמרו ז"ל חולין צ' ב' שהיה עביה טפח וארכה ארבעים ורחבה עשרים:

כהן ערל אע"פ שלא אירע לו כן אלא מצד שמתו אחיו מחמת מילה הרי הוא כזר וכן כהן שנשתמד ושניהם רמוזים במה שאמר יחזקאל כל בן נכר ערל לב וערל בשר לא יבא אל מקדשי לשרתני ומ"מ אע"פ שחללו עבודתם אינן במיתה: