מאירי על יומא קכט

הפריש שתי חטאות לאחריות מתכפר באיזה שירצה והשניה תרעה:

כבר ביארנו ששעיר המשתלח צריך לעמוד חי אף לאחר מתן דם חבירו עד שיתודה וכל שמת קודם שהתודה עליו צריך להביא אחר אע"פ שכבר נעשה מתן דמו של חבירו כמו שביררנו בפרק קלפי מ' א' אבל אם מת משהתודה עליו אין חוששין לו אע"פ שלא נשתלח שאין השילוח מעכב מעתה כל שמת המשתלח ועדיין חבירו קיים יביא שנים ויגריל ויזווג עם הנשאר את שעלה עכשיו (את) הגורל לעזאזל ואם נשחט של שם ואח"כ מת המשתלח אע"פ שעדיין הדם בכוס ישפך הדם ויביא שנים ויעשה כל המעשה עליהם שהרי כשמת המשתלח נדחה הדם במיתת חבירו שהיה צריך להיות חי בשעת מתן דמים ולהתודות עליו אחר מתן דמים והשחוטים נדחים לדברי הכל כמו שביארנו במשנה:

בני העיר ששקלו את שקליהם כפי מה שעולה להם מחצית השקל לכל שנה ושלחום ביד שליח והוא שומר חנם ונגנבו ברשותו או אבדו אע"פ שמן הדין לא היה לנו להשביע את השליח בכך שהרי אין נשבעין על ההקדשות תקנת חכמים היא שישבע כדי שלא יזלזלו בהקדשות אלא שאם נתרמה תרומת שלש קופות של תרומת הלשכה קודם שידעו הגזברים בגניבה ואבידה כגון שבאו שלוחים לירושלים ואמרו להם מביאים היינו שקלים של בני מקום פלוני ואירע לנו כך ובאותה שעה כבר תרמו הגזברים תרומת הלשכה בין שנגנבו בשעת ההתרמה בין שלא נאבדו באותה שעה הבעלים פטורים מלשלם שהרי תרמו הם על האבוד שלא נודע לגזברים שאבדו ועל הגבוי ועל העתיד לגבות ונמצא ההפסד להקדש ולפיכך נשבעין השלוחים [לגזברים ואם לא נתרמה תרומה נשבעים] לבעלים ר"ל אותם בני העיר והם שוקלים תחתיהם ואם לאחר ששלמו הבעלים ושלחום לירושלים נמצאו אלו שאבדו או שהחזירום הגנבים אם נגנבו אלו ואלו שקלים ואין הבעלים יכולין ליהנות מהם שקדושים הם ואין עולין להם לשנה הבאה כלל הואיל ולשנה זו הופרשו שאין חובת שנה זו קריבה לשנה הבאה אלא מתערבים הם עם שקלים של שנה זו ואם נשתיירו דינם כדין שקלים עתיקים ואם מסרום לשומר שכר יש בה דינים אחרים ואף בזו שכתבנו יש חולקים בקצת דברים וכבר ביארנו הענין במציעא פרק הזהב:

פר ושעיר של יום הכפרים שאבדו והפריש אחרים תחתיהם וכן שעירי ע"ז שאבדו והפריש אחרים תחתיהם ואח"כ נמצאו ירעו עד שיסתאבו ויפלו דמיהן לנדבה שאין חטאת צבור מתה כמו שהתבאר והן עצמן מיהא אע"פ שזכרים הם אין קרבים עולת נדבה גזירה אחר כפרה אטו לפני כפרה כלומר שמא יבואו לעשות כן לכתחלה: