מאירי על יומא קכא

טומאת מקדש וקדשיו שלא נודעה למי שנכשל בה כהנים מתכפרים בה בפר כהן גדול של יום הכפורים וישראל מתכפרים בה בדם שעיר הנעשה בפנים הן טומאה שאירעה לפני לפנים הן בהיכל הן במזבח הן בעזרה אבל שאר עבירות כהנים ולוים וישראלים הכל שוים בה להתכפר כלם בשעיר המשתלח כמו שביארנו:

מצורע שנתרפא כבר ידעתו בטהרתו שאחר שהביא צפרים ועץ ארז ואזוב ותולעת ושחט הכהן את אחת מן הצפרים והטביל את חברתה עם הארז והאזוב והתולעת בדמה והזה על המצורע שבעה פעמים וגלחו והטבילו וספר לו שבע שביום שביעי מגלחו שנייה ובשמיני טובל פעם אחרת ומביא קרבנותיו כבש לאשם ומביא עמו לוג שמן וכבשה נקבה לחטאת וכבש לעולה ומנחת הסלת ובתחילת כפרתו שוחט את האשם ומזה מדמו על התנוך והבהונות הימנים ואח"כ לוקח את השמן ויוצק הכהן על כף כהן אחר השמאלית ומזה בפרוכת כנגד בית קדשי הקדשים שבע הזאות ואח"כ מזה ממנו במקום שהזה מן הדם על התנוך והבהונות הימנים והנותר בכף נותנו על ראש המטהר ומקריב החטאת והעולה והמנחה וכשם שביארנו ביום הכפרים שכל הזאות שבמין אחד כלם כפרה אחת כך במצורע הזאות השמן שעל הפרכת כפרה אחת ומתוך כך נתן מקצת מתנות שבהיכל ונשפך הלוג יביא לוג אחר שכל שחסר מן הלוג קודם שהתחיל ביציקה ממלאו אחר שהתחיל ביציקה יביא לוג אחר ויתחיל בתחילה במתנות שבהיכל ולא ממקום שפסק ואם גמר מתנות שבהיכל ונשפך הלוג יביא לוג ויתחיל בבהונות וכן אם נתן מקצת מתנות שבבהונות ונשפך הלוג קודם מתנת הראש נתכפר ואינו צריך כלום שאין מתנת ראשו מעכבת שבמקום שיריים היא ולא מפני שנקראים שיריים שאין אומרים בכל השיריים שלא יעכבו שהרי בשירי מנחה כל שנשפכו או שחסרו שיריה בין קומץ להקטרה לא יקטיר את הקומץ עליהם אלא כך למדוה מפני שאחר שקרא שירי הבהונות לשון שיריים דכתיב ומיתר השמן חזר וקרא לשל ראש שירי שיריים כדכתי' ביה והנותר מן השמן: