מאירי על יומא קיב

יתבאר בשלישי של עירובין ל"ו ב' שיכול אדם להתנות בעירובו על שני דברים כאחד לברור מהם למחר איזו שירצה ר"ל שיכול לערב בשני צדדין אחד לסוף אלפים אמה שבמזרח ואחד לסוף אלפים אמה שבמערב ואע"פ שאי אפשר לו לזכות אלא לאחד מהם הרי הוא מתנה היום שבאיזו שירצה למחר ילך ונמצא שהוא מתנה ואומר אם יבא חכם למזרח יהא עירובי שבצד המזרח עירוב ואם למערב יהא עירובי שבמערב עירוב ואם יבואו שנים זה מכאן וזה מכאן לאי זה שארצה אלך ואם לא יבואו לא מכאן ולא מכאן אהא כבני עירי לילך אלפים אמה לכל רוח והכל לפי תנאו ולמחר כשבירר לו רוח שהולך בו הוברר הדבר שבאותו רוח קנה שביתה ולא סוף דבר שכבר בא חכם מבערב ר"ל בין השמשות שהיא השעה שהעירוב ראוי לחול אלא שאינו יודע באיזה צד שאם כן אין כאן צורך ברירה וגלויי מלתא בעלמא הוא אלא אע"פ שלא יבא עד למחר שמ"מ בשעה שיבא הוברר הדבר שבאותו רוח חל העירוב שכל שהוא מדברי סופרים יש בו ברירה שהרי התרנו אף בשני חכמים שיברור למחר איזה שירצה ור' יהודה חלק בה לומר דוקא בחכם אחד ושכבר בא מבערב שאינו צריך בה לברירה וגלויי מילתא בעלמא היא אלא שמ"מ אין הלכה כדבריו שכך הוברר הדבר בכל התלמוד לשיטתינו כל בדאורייתא אין ברירה כל בדרבנן יש ברירה כמו שביארנו בכמה מקומות ומה שנתגלגל כאן שהשוחט צריך לקבל כל דם הפר כבר ביארנוהו למעלה מ"ח א':