מאירי על יבמות צב

אע"פ שביארנו באותם שמלו שאם באו להתגייר דים בטבילה דוקא במלו לשם מצוה שנצטוו עליה אבל אחד מן האומות שבא להתגייר והוא מהול הן שנימול על ידי חברו שמילתו פסולה הן שנולד כך צריך להטיף ממנו דם ברית לשם כניסת הדת ומעתה מי שבא ואמר מלתי ולא טבלתי אין מטבילין אותו אלא אם כן בירר שנימול כראוי שמא מהול נולד או מילתו על ידי גוי היה ואין טבילתו מועלת עד שיטיף ממנו דם ברית ולכשיתברר שנימול כראוי מטבילין אותו וטבילה זו הואיל ואין הגרות נגמר אלא בה אינה נעשית בשבת וביום טוב שהרי נעשה מתוקן וכן מאחר שהטבילה צריך שלשה שהן בית דין אין מטבילין אותו בלילה ומכל מקום בכל אלו בדיעבד הרי זה גר אבל מומחין לא בעינן אע"ג דכתיב ביה משפט כדכתיב בפרשת שלח לך תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם ולגר הגר אלא אפילו בשלשה הדיוטות ואע"פ שצריך להודיעו ענין המצות כלם כלל המצות הכל יודעין אותן ואם כן הכל כמומחין לענין זה ולא עוד אלא שמכל מקום לתלמידי חכמים אנו צריכים כמו שיתבאר למטה מ"ז ב' אע"פ שאין סמוכין:

זה שביארנו שאין מטבילין בשבת אל תלמוד הימנה לשאר חייבי טבילות אלא שאר חייבי טבילות טובלין אף בשבת ואין זו דומה להם וטעם הדברים פירשו גאוני ספרד מפני שהטמא נראה ונדחה וחוזר ונראה אבל זה דחוי מעיקרו הוא ונעשה מתוקן גמור וכן שהטמא אינו דחוי לגמרי שהרי בן ברית הוא וראוי לכמה מצות אף בלא טבילה ואף לדברים הצריכים טבילה גברא מכל מקום חזי אלא דאריא הוא דרביע עליה ואין זה תקוני גברא לגמרי:

מי שהוחזק לנו בגוי ובא ואמר גר אני אינו נאמן להתירו בקהל עד שיביא עדים שראו שנתגייר כראוי ולא סוף דבר בארץ שיש לחשדו שמשום טובה דארץ ישראל שהיא ארץ משופעת בכל מיני טובה הוא מחזיק עצמו בגר אלא אף בחוצה לארץ צריך להביא ראיה הא כל שלא הוחזק בגוי ואמר גר אני נאמן מתוך שיכול לומר ישראל אני והפה שאסר הוא הפה שהתיר כמו שנתברר בראשון של פסחים ג' ב' ויש חולקים לומר שאף בלא הוחזק בגוי כן וההוא דהוה אכיל פסחים בירושלם לאו דקאמר גר אני אלא בישראל גמור היה מחזיק עצמו וגדולי המחברים מכריעים בדבר שכל שלא הוחזק בגוי ואמר גר אני בארץ ישראל נאמן שרובן בחזקת ישראל בחוצה לארץ אינו נאמן ועיקר הדברים כדעת ראשון: