מאירי על יבמות פה

כבר ידעת שכל כלי שניטמא ונשבר אחר שנטמא עד שנפקע מתשמישו הראשון טהר ושיעורי השברים מתבארין במקומן בסדר טהרות הן לכלי עץ הן לכלי מתכות כל אחד לפי ענינו מעתה מסרק העשוי לסרוק בו פשתן וניטלו שיניו כל שנשתיירו בו שתים במקום אחד טמא שעדיין ראוי למלאכתו על ידי הדחק אבל אם לא נשתיירה בו אלא אחת טהור שאין ראוי לסרוק בו כלל ובטלה ממנו תורת כלי והשינים עצמן שנפלו כל אחת ואחת מקבלת טומאה בפני עצמה שהרי תורת כלי עליה לכתוב בה בפנקס של שעוה וכמו שאמרו כלים פי"ג מ"ה דמחט שניטל חרירה או עוקצה טהורה ושל סקאין ר"ל מחט גדולה שתופרין בה שקין טמאה ר"ל מקבלת טומאה שראויה היא לכתוב אבל הדקה אינה ראויה לכתוב אלא שאם התקינה למתוח אף היא מקבלת טומאה ופירוש מתוח הוא לתחבה בשפת הבגד כדי שימתחו שפתותיו כדרך שהאורגים עושים ויש מפרשים בה ללפק עליה חוט של משי כדי לרקום ממנו ויש גורסין בה מיתון והכל אחד ומכל מקום אף בזו אותן השיניים ראויים לכתוב שהרי גסות הן וכן שראויין לנר ר"ל לקנח בהן את הנר וכן למתוח כמו שפירשנו אחר שהן גסות שמסרק של פשתן מן הסתם שיניו גסות אבל בדקה אין טמאה משום נר ומיתוח אלא אם כן התקינה לכך:

מסרק העשוי לסרוק בו את הצמר ומן הסתם שיניו דקות כל שניטלו שיניו אחת אחת מבנתים ר"ל שמכל שלש הסמוכות ניטלה אחת מבנתים אע"פ שנשתיירו שם הרבה טהור שאינו ראוי עוד למלאכתו ויראה מכאן שאם נשתיירו שתים רצופות טמא אלא שאחר כך הוא אומר שאם נשתיירו בו שלש במקום אחד טמא הא שתים טהור וקשיא רישא לסיפא אלא שתירצו בה הא בברייאתא הא בגוייאתא שהמסרק של צמר הפנימיות נעשית בהן הסריקה יותר מבחיצוניות מפני שמסרק של צמר רחב ובית יד שלו באמצע מאחורי השינים וכל כחו של סורק בפנימיות והילכך כל שנשתיירו בו שנים מן הפנימיות במקום אחד טמא הא בחיצונות דוקא בשלש ולא עוד אלא שאם היתה החיצונה אחת מן השלש טהור שהשן החיצונה במסרק של צמר רחבה היא ואינה ראויה לסירוק כלל כעין חיצונה שבמסרק שלנו שאדם חופף בה את ראשו והשינים עצמן אם ניטלו שתים והתקינן למלקט ר"ל ללקט את השער טמא ר"ל מקבלות טומאה שתורת כלי עליהן וכן אפילו אחת אם התקינה לנר או למיתוח אבל בלא התקנה לא אחר שהן דקות וזהו שאמרו הא בקטינתא הא באלימתא ומכל מקום אף הם אמרו בדרך אחרת הא בקתייהו הא בלא קתייהו שאם ניטלה עמה חתיכת עץ והיא לה בית יד אינה צריכה תקון אחר אבל אם לא ניטלה עמה חתיכת עץ צריכה התקנה לכך ולמדת שמשנה זו הלכה היא אע"פ שנאמר בה בסוגיא זו שאינה הלכה:

שלשה חדשים אלו שהצרכנו להמתין פירושן שלשה חדשים שלמים שהם תשעים יום וצריכה להמתין כל התשעים חוץ מהיום שנתאלמנה או נתגרשה בו וחוץ מיום האירוסין שאין העובר ניכר ברוב נשים אלא בשיעור זה ואע"ג דכתיב כמשלש חדשים דאלמא קודם השלמת שלשה והיה לנו להתיר לדעת זה לארס ברובו של ראשון ורובו של אחרון ואמצעי שלם אין למדין הימנה וכן במניקה שצריכה להמתין עשרים וארבעה חדשים הם למנין חדשי החמה וחוץ מיום מיתה ויום אירוסין וסימן לדבר כתבו הגאונים לא תבשל גדי בחלב אמו תבשל בגימטריא תשל"ב ימים שהם שס"ה יום שני פעמים ויום מיתה ויום אירוסין:

כבר ביארנו במשנתנו שלדעת ר' יוסי כל הנשים יתארסו חוץ מן האלמנה מפני האיבול ואע"פ שלענין פסק אין לנו בדבריו כלום שהרי אין הלכה כמותו מכל מקום אנו צריכים להעירך בביאור סוגיא הבאה על דבריו מצד קצת דינין שיוצאים לנו משם והוא שהקשו לו אחר שאינו אוסר אלא מחמת האיבול ולא מגזירת אירוסין אטו נשואין אף מחמת האיבול למה נאסר ומה במקום שאסור לספר כגון שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה מותר לארס מקום שמותר לספר ולכבס כגון תוך שלשים של אבלות הואיל ועברו שבעה שלא נאסר כבוס בתוך שלשים אלא גיהוץ הא כיבוס גרידא לא נאסר אלא שבעה אינו דין שמותר לארס ולפי דרכך אתה למד שהאלמנה לא נאסרה בנטילת שער אלא כל שבעה ואף באבל רבתי פ"ז שנויה כן והוא שאמרו שם כל שלשים יום אסור בתספורת אחד ראשו ואחד זקנו ואחד כל שער שיש בו והאשה מותרת בנטילת שער לאחר שבעה ומכל מקום יש גורסין כאן מקום שמותר לכבס ואין גורסין לספר כלל ועיקר הדברים כנוסחא שכתבנו וכדאיתא התם באבל רבתי:

ונשוב לענין הסוגיא והוא ששאלו מאי היא דתנן שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה אסורין לספר ולכבס ובחמישי אם חל תשעה באב בששי בזמן שלא היו מקדשין אלא על פי הראיה מותרין מפני כבוד השבת ותניא קודם הזמן הזה ר"ל קודם תשעה באב והוא כל השבת שחל תשעה באב להיות בתוכה ממעטין בעסקיהן מלישא וליתן ומלבנות ומלנטוע ומארסין אבל לא כונסין ואף באירוסין אין עושין סעודת אירוסין אלמא מיהא דמותר ליארס אע"פ שאסור לספר ולכבס ותירצוה בקודם דקודם ר"ל קודם שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה אבל באותה שבת אסור לארס והקשה לו ומה הועלת ואכתי קל וחומר בדוכתיה קאי ומה במקום שאסור לישא וליתן כו' עד שהעמיד דברי ר' יוסי בארוסות גרושות לינשא והכי קאמר כל ארוסות גרושות ינשאו חוץ מן האלמנה מפני האיבול: