מאירי על יבמות מו

המשנה הרביעית והכונה בה בענין החלק הרביעי והוא שאמר מי שקדש אחת משתי אחיות ואין ידוע אי זו מהן קדש נותן גט לזו וגט לזו מת ולו אח אחד חולץ את שתיהן היו לו שנים אחד חולץ ואחד מיבם קדמו וכנסו אין מוציאין מידן אמר הר"ם פי' מהעקרים השמורים שזקוקה ליבם אין מותר ליבמה שישא קרוביה כמו אמה ואחותה ובתו ולזה אם הניח שני אחים אחד חולץ ראשונה ואחר זה ייבם השני לאחות האחרת מפני שהיא מותרת לו על אי זה פנים שירצה אם היא אשת אחיו כבר ייבם אותה ואם היתה אחות אשר קדש אחיו הנה היא מותרת לו כשאשת אחיו כבר נחלצה אולם אם ייבם אחד מהם בראשונה לא כי אולי זאת אשר ייבם היא אחות מאשר קדש אחיו וקא פגע באחות זקוקתו:

אמר המאירי מי שקדש אחת משתי אחיות הן שקדש אחות הניכרת לו ולבסוף נתערבה או ששכח אי זו קדש שמכל מקום קדושין המסורין לביאה היו וזה שאמר ואינו יודע פירושו אינו יודע עכשו הן שאף בשעה שקדש היו שם שתי אחיות ואמר להן אחת מכם מקודשת לי שנמצא שלא היו קדושין מסורין לביאה מעולם הואיל ולא בירר אי זו וזה שאמר איני יודע פירושו ואין ידוע כלומר שלא נודע לו מעולם שהרי מכל מקום קדושין שאין מסורין לביאה קדושין הם להצריכן גט כמו שביארנו במקומו ומתוך כך צריך שיתן גט לשתיהן ואם לא הספיק ליתן גט ומת ויש לו אח אחד חולץ לשתיהן ואינו מיבם לאחת מהן שאם תאמר יחלוץ לאחת תחלה ואחר כך ייבם את האחרת שמא אותה שחלץ לה היא המקודשת והרי על כרחך נמצאת האחרת אחות חלוצתו ואחות חלוצתו אסורה מדברי סופרים מגזירת אחת גרושה ואם תאמר ייבם תחלה לאחת ואחר יחלוץ לאחרת שמא האחרת היא המקודשת והרי על כרחך בשעה שמיבם הויא לה אחות זקוקתו שהיא אסורה מדמיון אחות ארוסתו היו לו שני אחים אחד חולץ תחילה לאחת והאחר אם רצה מיבם אחריו את השניה שאם זו השניה היא המקודשת כדין הוא מיבם ואם זו שחלץ לה אחיו היא המקודשת הרי נפקעה זיקתה ואם מפני חליצתה הרי אחות חלוצת אחיו מותרת אבל אין זה מיבם תחלה שמא האחרת היא הזקוקה ונמצאת זו אחות זקוקתו וכן אין שניהם מיבמין זו אחת וזו אחת שהרי יש לחוש שמא המיבם ראשון פוגע באחות זקוקתו ומכל מקום אם לא באו לישאל וקדמו מאליהן וכנסו כל אחת את שלו אין מוציאין אותם מידם ולא סוף דבר מן המיבם השני שהרי כדין ייבם שהרי אחות זקוקתו אין כאן שהרי הופקעה זיקתה משכנסה האחר אלא אף אותו שכנס ראשון שנמצא בשעה שכנס בספק פגיעה באחות זקוקתו הואיל וספק היה ועכשו מיהא נסתלק אף הספק והופקע ספק הזיקה אין מוציאין מידו:

זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:

המשנה החמישית והכונה בה כשלפניה והוא שאמר שנים שקדשו שתי אחיות זה אין ידוע אי זו קדש וזה אין ידוע אי זו קדש זה נותן שני גיטין וזה נותן שני גיטין מתו ולזה אח ולזה אח זה חולץ לשתיהן וזה חולץ לשתיהן לזה אחד ולזה שתים היחידי חולץ את שתיהן השנים אחד חולץ ואחד מיבם קדמו וכנסו אין מוציאין מידן לזה שנים ולזה שנים אחיו של זה חולץ לאחת ואחיו של זה חולץ לאחת אחיו של זה מיבם חלוצתו של זה ואחיו של זה מיבם חלוצתו של זה חלצו לא ייבמו השנים אלא אחד חולץ ואחד מיבם קדמו וכנסו אין מוציאין מידן אמר הר"ם זה כלו מבואר כאשר הבנת מה שקדם שאתה תחשוב כאלו אחד קדש אחת משתיהן ואין ידוע אי זו מהן קדש וכן תחשוב לשני גם כן כאלו קדש גם כן אחת משתיהן ואין ידוע אי זה מהן קדש כמו שביארנו והחליצה לעולם תקדם היבום באילו שתי ההלכות מהצד אשר זכרנו ואמנם קדמו שנים וחלצו רוצה בו אחי אחד ממתיו אשר נפל להם הספק ואם לא ייבמו השנים מבואר אולי יהיה הראשון מהם פגע באחות זקוקתו כמו שביארנו אלא האחד חולץ ברישא והדר מיבם השני ממה נפשך אם היה אשר קדש אחיו הוא אשר חלצה תחלה לזה הנה מותר לו לישא אחותה כמו שעשה ואם היה אשר קדש אחיו הוא אשר ייבם הרי זה יבם:

אמר המאירי שנים שקדשו שתי אחיות זה אינו יודע אי זו קדש וזה אינו יודע אי זו קדש ואף זו פירושה בין שנודע בשעת הקדושין בין שלא נתברר בשעת הקדושין אלא שכל אחד משניהם אמר אחת מכם מקודשת לי זה נותן גט לשתיהן וזה נותן גט לשתיהן שהרי כל אחת מהן ספק ארוסה לכל אחת מהן ולכנוס אי איפשר שכל אחת בספק אחות אשה לכל אחד:

לא הספיקו ליתן גט עד שמתו ויש לכל אחד מהן אח אחד זה חולץ לשתיהן וזה חולץ לשתיהן ואין אחד מהם מיבם לשום אחת מהן שאם תאמר ייבם זה ויחלוץ זה אם המיבם קודם שמא אין זו אשת אחיו ונמצא פוגע ביבמה לשוק או שהאחרת היתה אשת אחיו וזו אחות זקוקתו ואף כשחלץ האחד תחלה לשתיהן אין זה מיבם שמא האחרת היתה אשת אחיו וזו אחות זקוקתו:

לזה אחד ולזה שנים היחיד חולץ לשתיהן תחלה ואינו מיבם לאחת מהן שאם יחלוץ תחלה הויא לה אידך אחות חלוצה ואם מיבם תחלה הויא לה אחות זקוקה או יבמה לשוק אלא יחלוץ לשתיהן ואחר שיחלוץ זה לשתיהן השנים של האחד אחד חולץ לאחת מהן ואחד אם ירצה מיבם לשניה שאם זו היא הזקוקה שפיר קא מיבם ואם אין זו הזקוקה אין בזה כלום שאיסור יבמה לשוק אין כאן שהרי חלץ היחידי לשתיהן ואיסור אחות זקוקה אין כאן שהרי חלץ אחיו לאחרת ונפקעה הזיקה ואיסור אחות חלוצה אין כאן שהרי אחות חלוצת אחיו היא ונמצא שאחר חליצת היחידי לשתיהן וחליצת אחיו לאחת יכול הוא ליבם את השניה ממה נפשך אבל אינו מיבם קודם חליצת אחיו שמא האחרת היא הזקוקה וזו אחות זקוקתו וכן אינו מיבם קודם חליצת היחידי שמא זו היא זקוקת האחד ונמצא פוגע ביבמה לשוק וכן אין שני האחים כונסין אחר חליצת היחידי זו אחת וזו אחת שהמיבם ראשון פוגע באחות זקוקתו ומכל מקום אם קדמו וכנסו אחר חליצת היחידי אין מוציאין מידם אפילו מאותו שיבם תחלה על הדרך שביארנו בשלפניה:

היו לזה שני אחים ולזה שני אחים אחד משני אחיו של זה חולץ לאחת ואחד משני אחיו של זה חולץ לאחרת ואחר כך אחיו של זה החולץ לראשונה מיבם חלוצת השני ואחיו של זה החולץ לשניה מיבם חלוצתו של ראשון שאם נזדמנה לכל אחד זקוקתו מוטב וחליצות שבהם אינם כלום שהרי חליצה מן הזר היא ואם לא נזדמנה הזקוקה לכל אחד הרי מכל מקום זיקת אחותה נפקעה בחליצת אחיו ואיסור יבמה לשוק נפקע בחליצת האחר:

קדמו שני האחים וחלצו לא ייבמו שני האחים הנשארים שהרי הראשון פוגע בספק אחות זקוקתו אלא חולץ אחד תחלה לאחת ואחד מיבם לשניה ואם קדמו וכנסו אין מוציאין אותן מידם על הדרך שביארנו בחברותיה ואע"פ שבארבעה אחים ששנים מהם נשואים שתי אחיות ומתו שחולצות ולא מתיבמות אמרו כ"ו א' שאם קדמו וכנסו יוציאו התם למאן דאמר התם משום טעמא דיש זיקה ודאי זיקה הוא ומתחלתו נעשה פוגע באחות זקוקתו ואף כשהאחר מיבם שנפקעת הזיקה לא הותרה אחותה שכל יבמה שנאסרה שעה אחת על יבמה אף לאחר נפילה הרי היא כאשת אח שיש לה בנים ונאסרה ולמאן דאמר התם טעמא משום דאסור לבטל מצות יבמים ואם זה מיבם אחת שמא ימות אחיו קודם שייבם וזו יוצאה משום אחות אשה ונמצאת מצות יבום בטלה על ידו ונפקעת מיבום ומחליצה הרי מכל מקום נאסרה שעה אחת משום כך אבל זו לא נאסרה בודאי ושמא כל אחת נזדמנה לבן זוגה והילכך קדמו וכנסו אין מוציאין ופירשו אפילו שניהם כהנים ואע"פ שאחד מהם על כל פנים חלוצה נשא שהרי ארוסת הנכרי חלוצה היא מאחד משני האחים וכדקתני קדמו שנים וחלצו מכל מקום חלוצה לא נאסרה לכהן אלא מדברי סופרים שזו שאמרו ואשה גרושה מאישה אין לי אלא גרושה חלוצה מנין תלמוד לומר ואשה מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא והילכך זו שהיא ספק חלוצה שהרי לא נתברר אם חלצה מיבמה אם לאו שהרי כשקדמו שנים וחלצו על כל פנים האחת חלצה מיבמה והאחרת חלצה שלא מיבמה ואין ידוע אי זו היא מספיקא כי האי לא מפקינן ומכל מקום שאר חליצות שבספק כגון אותם שאמרו מספק חולצות ולא מתיבמות הואיל וודאי מיבם שלהם חלצו בגזירת חכמים מתורת ספק מוציאין אותה מכהן והוא שאמרו בפרק החולץ ל"ו ב' מת בתוך שלשים יום ועמדה ונתקדשה אם אשת כהן היא אינה חולצת שלא לאוסרה עליו ותלינן טעמא משום דהא איכא רבנן דסברי ולד של קיימא הוא וגבי אשת כהן עבדינן כרבנן אלמא דלרשב"ג דקאמר דכל תוך שלשים ספיקא הוא מוציאין אותה אע"פ שאינה צריכה חליצה אלא מספק ויש מפרשים דבכל ספק חליצה אין מוציאין והתם משום דלכתחלה הוא קאמר הכי שהרי אתה אומר תחלוץ ותהא מותרת לו אבל זו שבכאן דיעבד הוא אבל לכתחלה אע"פ שבקדמו שנים וחלצו אמרו בישראל אחד חולץ ואחד מיבם בכהנים אסור:

זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנוה הלכה פסוקה היא ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו: