מאירי על יבמות לה

מאחר שביארנו שיש זיקה צריך לחזור ולדון על מה שכתבנו במשנתנו עשה בה מאמר ומת שניה חולצת ולא מתיבמת שמשמען של דברים שאלמלא המאמר היתה השניה מתיבמת ואחר שאתה אומר יש זיקה היאך היא מתיבמת והרי מכל מקום השניה צרה לאותה אשת אח שלא היה בעולמו מחמת הזיקה ונהי דמחליצה לא פטרה דלא אמרינן יש זיקה לענין יבום אלא לחומרא לא שנדון אותה ככנוסה לגמרי ליפטר מן החליצה מכל מקום יבום מיהא היאך תתיבם תדע שאף בלא עשה בה מאמר אינה מתיבמת שמכל מקום הויא לה צרת אשת אחיו שלא היה בעולמו מחמת הזיקה אע"פ שלא כנסה והאי דנקט עשה בה מאמר לאפוקי ממאי דקאמרי בית שמאי מאמר קונה לגמרי להיותה ככנוסה ליפטר צרתה אף בלא חליצה ולימד שהמאמר אינו קונה לגמרי ומכל מקום אף בלא מאמר אין השניה מתיבמת עד שתפקע זיקה של זו כך אנו צריכים לפסוק מכח שמועה זו ר"ל מתיב רב הונא עשה בה מאמר כו' ומה שתירץ בה רבא ומכל מקום גדולי המחברים ראיתי בפירושי המשנה שהביאוה כפשטה ופירשוה דוקא במאמר הא ליכא מאמר מתיבמת ואף בשאר חבוריהם כתבוה בדרך זה לפי הנראה ואף גדולי המגיהים לא הרגישו בה והדברים מתמיהים:

ולענין ביאור מכל מקום יש שואלין בה מאי קושיא וכי עד השתא לא ידעינן דיש זיקה ואין זיקה תנאי היא ודילמא איהו סבירא ליה כמאן דאמר יש זיקה ומתרצים שאין הענין אלא משום דהלכה כסתם משנה ואע"פ שבא מחלוקת אחריה והיא הא דר' יהודה בן בתירא איפשר דהואיל ולא פליג איניש בהדיא בהדי ר' יהודה לאו מחלוקת היא אי נמי אין למדין מן הכללות:

מתוך דברינו אתה למד בשני אחים שבעולם אחד ומת אחד מהם בלא ולד ועמד השני לעשות מאמר ולא הספיק עד שנולד לו אח ומת השני קודם שעשה מאמר שאשת הראשון יוצאת משום אשת אח שלא היה בעולמו ואשת השני חולצת ולא מתיבמת ומה שאמרו עליה בבריתא או חולצת או מתיבמת אין הלכה כן:

מאחר שפסקנו יש זיקה ארבעה אחים ששנים מהם נשואים שתי אחיות ומתו ונזדקקו שתיהן לשנים הנשארים חולצות ולא מתיבמות שהרי כל אחת מהן זקוקה לכל אחד מהם ונמצא פוגע באחות זקוקתו ויש צדדין שיחלוץ האחד תחלה ותפקע זיקתה ואחר כך יכנוס השני את האחרת כמו שיתבאר לדעת רוב הפוסקים:

ולענין ביאור זה שהיה אומר לר' מאיר דלאו משום דיש זיקה הוא אלא משום דאסור לבטל מצות יבמין ואדמיבם האי מאית האי וקא בטלה מאידך מצות יבמין שהרי אחות אשתו היא יש שואלין והא ר' מאיר לא חייש למיתה כדאמרינן בפרק כל הגט כ"ח א' בהאומר לאשתו הרי זה גיטיך שעה אחת קודם למיתתו דלדידה שריא למיכל בתרומה וכן ביומא ב' א' קאמ' ר' יהודה אף אשה אחרת מתקינין לו שמא תמות אשתו ואמרינן עלה י"ג א' ורבנן לא חיישי למיתה ומסתמא מאן פליג עליה דר' יהודה אלא ר' מאיר וכן בשני של סכה כ"ג א' חזינן בעושה סכתו על הבהמה דלא חייש ר' מאיר לסתירת הדופן ולא לבקיעת נאד בלוקח יין מבין הכותים ותירצו בתוספות דר' מאיר לא חייש לכולהו הני משום דכולהו חששא לזמן מועט הוא בקיעת נאד ואשתו דיום הכפורים חששא דחד יומא תרומה לאשת כהן אתה רוצה לאסרה עכשו מחששא דלאלתר וכן בכלם אבל זו של יבום אף למיתה לזמן מרובה יש לחוש ויש מתרצים דבכולהו יש בהם צורך בקיעת הנאד שהרי ערב שבת הוא ואינו יכול להפריש ויום הכפורים צורך עבודה הוא וכן שאם כן אין לדבר סוף וכן בכלן יש בהן צורך אבל זו הואיל ואפשר לו בחליצה אין לו ליכנס לבית הספק וראשון עיקר אלא שלענין פסק אין לנו:

שני אחים נשואים שתי אחיות יתומות אחת גדולה ואחת קטנה מת בעלה של קטנה תצא משום אחות אשה מת בעלה של גדולה מלמדין את הקטנה שתמאן כדי לקיים מצות יבום בגדולה ואין הלכה כרבן גמליאל שאמר אם מיאנה מיאנה ותתיבם גדולה ואם לאו תמתין עד שתגדיל ויבעול שיהו קדושיו גמורים ותצא גדולה משום אחות אשה דהא טעמיה משום דאין זיקה וכבר פסקנו יש זיקה ומכל מקום טעם אחר הוזכר לרבן גמליאל שם אלא שאין צורך בו בכאן ולפי דרכך למדת לענין ביאור דרבן גמליאל לא חייש לבטול מצות יבמין אף במקום שהבטול בא בודאי ומכל מקום הלכה כתנא קמא ומלמדין אותה שתמאן ואם לא מיאנה והגדילה תחתיו הואיל ויש זיקה הויא לה אחות זקוקתו ומוציא את זו בגט ואשת אחיו בחליצה כמו שיתבאר שם וגדולי הדור כתבו בפרק הערל ע"ט ב' שאם גדלה אצלו ובעל לדברי הכל נפטרה היבמה והלכה בלא כלום וראיה להם בסוגית שמעתי שהסריס חולץ כו' שהביאו בה שמועה זו ואין בה הכרח: