מאירי על יבמות רלח

יש שואלים בסוגיא זו שהרי באחרון של קדושין פ' א' אמרו תינוק שנמצא בצד העיסה ובצק בידו ר' מאיר מטהר וחכמים מטמאין ושאלו בה מאי טעמא דר' מאיר קסבר רוב תינוקות מטפחין ומיעוט אין מטפחין ועיסה זו בחזקת טהרה עומדת סמוך מיעוטא אחזקה ואיתרע ליה רובא אלמא לר' מאיר כל דאיכא מיעוטא למיסמך אחזקה איתרע ליה רובא לגמרי ואם כן אף בזו רישא תתיבם ודרבנן אדרבנן קשיא דהתם אמרי רבנן מיעוטא כמאן דליתיה דמי ורובא וחזקה אזלינן בתר רובא והכא אמרינן דאליביהו דרבנן נמי דמיעוטא נמי מצרפינן ליה אחזקה והויא לה פלגא ופלגא ולרבנן מיהא איכא לתרוצי דהתם הכי קאמר כמאן דליתיה דמי שלא ליחשב להצטרף בחזקה לטהר אלא שחוששין בה לתלות והוא שאמרו שם שאין שורפין עליה וכדאיתה בהדיא בשני של נדה י"ח ב' אלא לר' מאיר קשיא ומכל מקום יש מתרצים דשאני טהרות שאף כשאתה בא לדונם בפלגא ופלגא אפושי טומאה לא מפשינן אבל מה שאמרו שם בעיסה בתוך הבית ושרצים וצפרדעים מיטפלין שם ונמצאו חתיכות מבשרם בעיסה שאם רוב שרצים טמאה ושורפין עליה בזו הואיל ונגעו בודאי הורעה חזקתה של עיסה והרי היא כמי שאינה:

זה שביארנו במשנתנו בהלך בעלה וצרתה למדינת הים שלא תנשא ולא תתיבם שאלו בה בסוגיא זו ולעולם ותירץ זעירי לעצמה שלשה כלומר אם אין לה צרה כל ששמעה שמת בעלה צריכה להמתין שלשה חדשים לחברתה ר"ל במקום צרה תשעה חדשים ממיתת בעלה ולסוף תשעה מיהא חולצת ותנשא וכן פסקו הרבה מפרשים וכמו שאמרו בפרק החולץ מידי תחלוץ ולא תחלוץ קתני לא תנשא ולא תתיבם קתני בלא חליצה הא כל שחולצת מותרת לכתחלה וכן הדין שאין לומר לעגנה כל ימיה מחשש כרוז של כהונה והרי כמה דברים התירו משום עיגונא ולא אמרו כל שעולה ליבום כו' אלא בדידה אבל לא בצרתה ומכל מקום גאוני הראשונים וגדולי הפוסקים והמחברים פסקו כמה שתירצו בה אבין ורב מתנה שמא יהא ולד של קיימא ולא תהא חליצתה כלום ואינה נזהרת מלינשא לכהונה ויבאו לטעות בה להתיר חלוצה לכהן ואף לכשתצריכנה כרוז להודיע שלא היתה חליצתה כלום איכא דחזי בחליצה ולא שמע בהכרזה ואם כן אף לאחר חליצה אינה מותרת וכמו שאמרו טעם זה בפרק החולץ ואע"פ שנדחה שם כמה שכתבנו מידי תחלוץ ולא תחלוץ קתני דחייה בעלמא היא ולא סמכינן עלה וטעמא ודאי טעמא מעליא הוא שהרי ר' יוחנן פירש טעם זה בעצמו למה שאמרו שהיבמה לא תחלוץ תוך שלשה חדשים והילכך אף לאחר חליצה נאסרה ואם כן זו שאמרו בפרק האשה שלום ניתן לי בן במדינת הים ואמרה מת בני ואחר כך מת בעלי מת בעלי ואחר כך מת בני אינה נאמנת וחוששין לדבריה וחולצת ולא מתיבמת ואם איתה ליחוש דילמא אתו סהדי ואמרי כדקאמרה ונמצאת מצריכה כרוז לכהונה פירשוה כאן בגרושה שכבר היא אסורה מאיליה לכהן כמו שכתבנו שם במשנה השישית אי נמי דאמרה אני והוא ר"ל אני ובעלי ובני נחבינו במערה כלומר ואין חשש שיבאו עדים שהרי לא היה אדם עמהם הא לאו הכי לא תחלוץ ותעמוד עגונה כל ימיה ומכל מקום אם פקחת היא תקדש את עצמה ותהא צריכה גט וכדקיימא לן בעניותנו צריכה גט ואחר כך תחלוץ שהרי אין כאן חשש כרוז שכבר היא אסורה מאיליה:

המשנה השניה והכונה בה כשלפניה והוא שאמר שתי יבמות זו אומרת מת בעלי וזו אומרת מת בעלי זו אסורה מפני בעלה של זו וזו אסורה מפני בעלה של זו לזו עדים ולזו אין עדים את שיש לה עדים אסורה ואת שאין לה עדים מותרת לזו בנים ולזו אין בנים את שיש לה בנים מותרת ואת שאין לה בנים אסורה נתיבמו מתו היבמים אסורות להנשא ר' אלעזר אומר הואיל והותרו ליבמין הותרו לכל אדם אמר הר"ם כבר קדם בפרק אשר לפני זה שהכל נאמנין להעידה חוץ מחמותה ויבמתה ולזה כאשר אמרה יבמה מת בעלי לא תהא נאמנת בעבור שהיא יבמתה שאנחנו נאמר אולי לא מת ואמנם תרצה (שתשים) [שתנשא] יבמתה תנשא והיא תהיה זקוקה ליבם מפני שתאסר על בעלה ואע"פ שהיא גם כן תאסר על בעלה מפני שהיא תנשא נאמר שדעתה תמות נפשי עם פלשתים ורצתה לעשות היזק לעצמה כדי להזיק יבמתה ולזה זו אסורה מפני בעלה של זו ר"ל מפני יבמתה אשר לא יצא עזר מאתו זולת יבמתה והיא אינה נאמנת וזו אסורה מפני בעלה של זו שהיא יבמתה ואם היה אצל אחד מהם עדים שמת בעלה יבמתה מותרת לפי שאצלנו עדים העידו במות היבם והיא עצמה נאמנת לומר מת בעלי כמו שקדם לנו וזה אשר העידו העדים במות אישה אסורה מפני שיבמתה לבד היא אשר העידה לה במות יבמה ואינה נאמנת ואמרו נתיבמו הוא שתאמר זאת מת בעלי ותאמר זאת מת בעלי ואצלן יבמים אחרים הנה הן יתיבמו בלא ספק לפי שאין שם מקום חשש ואם מתו היבמין אסורות להנשא לשאר אדם ואין הלכה כר' אליעזר:

אמר המאירי שתי יבמות כו' כבר ביארנו שאין האשה נשאת בעדות יבמתה ואחר שכן אם יש כאן שתי יבמות ר"ל שהן נכריות נשואות לשני אחים ובאו ואמרו כל אחת מהן מת בעלי שתיהן אסורות לינשא לשוק זו מפני בעלה של זו וזו מפני בעלה של זו שהרי יבמה אע"פ שנאמנת לומר מת בעלי אינה נאמנת לומר מת יבמי שתנשא לזה ואם כן כשאתה מאמינה במת בעלי עדין היא זקוקה ליבם ואי אתה בא להפקיע זיקתה אלא מצד שיבמתה אומרת גם כן מת בעלי וכבר ידעת שאין משיאין את זו על פי עדות יבמתה ונמצאו שתיהן אסורות לינשא לשוק שמא יבמתה מכוונת לומר שמת בעלה כדי שתנשא האחרת לשוק שלא כדין ונמצאת צריכה גט מן הבעל ונאסרת ליבם ואפילו השיאה יבמתה את עצמה שמא תמות נפשי עם פלשתים הוא דקא עבדא:

לזו עדים ר"ל במה שאומרת שמת בעלה ולזו אין עדים אלא שהיא אומרת מת בעלי זו שאין לה עדים מותרת שהרי נאמנת היא במת בעלי ומשום יבמה אין אוסרין אותה שהרי יש עדים שמת יבמה ויראה מלשון גדולי המחברים שאף עד אחד מועיל בה וזו שיש לה עדים אסורה ר"ל לשוק ומשום יבמה שהרי עדים שלה לא מעלין ולא מורידין שלעצמה אף היא נאמנת אלא שהיא זקוקה ואין מפקיעין אותה מזיקתה בעדות יבמתה:

לזו בנים ר"ל מבעל זה ולזו אין בנים וכל אחת אומרת מת בעלי ואין עדים לאחת מהן זו שיש לה בנים מותרת שהרי אין בה זיקה שתצטרך בשבילה לעדות יבמתה וזו שאין לה אסורה ובגמרא אמרו שאם לזו עדים ובנים ולזו אין עדים ולא בנים שתיהן מותרות זו שיש לה עדים ובנים מותרת שאין כאן זיקה וזו שאין לה לא עדים ולא בנים מותרת במת בעלי שהרי יש עדים שמת יבמה:

נתיבמו ומתו היבמים ר"ל שתי אלו שכל אחת אומרת מת בעלי ואין להם עדים ולא בנים ויש להם יבמים אחרים שהן מתיבמות להן שהרי האשה שאמרה מת בעלי נאמנת אף להתיבם ומתו היבמים ועדין נשארות זקוקות ליבם אחר אם יש שם יבם אחר אסורות לינשא לשוק זו שמא בעלה הראשון של חברתה חי וזקוקה לו שהרי אי אתה יכול להפקיעה אלא מכח עדות יבמתה וכן זו מפני בעלה ראשון של זו ואע"פ שנישאו שתיהן ליבמים בחזקת שמתו בעליהן מכל מקום אצל עצמן האמננו בהן אבל עכשו כשנישאו לשוק אי אפשר להתירה לשוק אלא אם כן כל אחת בסעד מה שאמרה יבמתה מת בעלי והרי אין יבמות מעידות זו לזו שאע"פ שנשאת היא עצמה שמא תמות נפשי עם פלשתים קא עבדא:

ור' אליעזר אומר הואיל והותרו ליבמים הותרו לכל אדם אי משום דסבירא ליה דאיהי לא מקלקלא נפשה וכי אינסיבה איהי מיהא מכשרינן לאידך אי משום דסבירא ליה דיבמתה מעידה לה ואף בלאו אינסיבה איהי מסבינן לאידך אפומה ואין הלכה כר' אליעזר אלא כתנא קמא דאי להאי דקאמרת יבמתה מעידה הרי אמרו מת בעלי תנשא ותטול כתובה וצרתה אסורה ואי משום דאיהי לא מקלקלא נפשה דילמא תמות נפשי כו' היא דקאמרה ולר' אליעזר מיהא נפקא לן מהני תרי טעמי במאי דקאמר עלה דההיא הואיל והותרה היא הותרה צרתה שאם מטעם שיבמתה מעידה פירושו הואיל והותרה לינשא אע"פ שלא נשאת ואם מטעם דלא מקלקלא נפשה דוקא בהותרה ונשאת ואף גם זאת בשנשאת לכהן שאם נשאת לישראל יש לחוש שמא בגיטה היא באה ואומרת שמת בעלה לקלקל את חברתה והרי אין כאן קלקול בעצמה שהרי גיטה בידה ומכל מקום אין הלכה כר' אליעזר אלא כרבנן:

זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שפירשנו הלכה פסוקה היא ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו: