מאירי על יבמות רל

נתגלגל כאן מעשה באחד שהפקיד שומשמין אצל חברו ואמר לו הב לי שומשמאי ואמר ליה שקלתינהו אמר ליה והא כך וכך הם ובחביתא רמו אמר ליה דידך שקלתינהו והני אחריני נינהו ואסיק רבא דכך וכך הם ובחביתא רמו לאו סימן הוא וחיישינן שמא פינן והחזירם ואע"פ שבמציאה אמרו מדה הויא סימן באבדה הואיל ואינו מוציא מחברו ראוי לומר כן אבל להוציא ממון מחזקת בעליו בכך לא ובפרק אלו מציאות תירצנוה בפנים אחרים ונשוב לדברינו והוא שמאחר שאין זה סימן אמרינן שקלתינהו והני אחריני נינהו ומעתה כל שנתן בו סימן מובהק נאמן ודוקא בכעין זה שהוחזק הפקדון אצל זה אבל כל שלא הוחזק הפקדון אצלו ואמר לא היו דברים מעולם אין מחזירין לו בשום סימן אבל זה שהוחזק הפקדון אצלו כל בסימן מובהק מחזירין ואינו נאמן בחזרתי ולקחתים שאין אדם נאמן בחזרתי ולקחתים אלא במיגו שלא היו דברים או שהחזרתים או שבתורת מקח באו לידי כמו שביארנו בבתרא פרק חזקת וזה ודאי בעדים הפקיד ואין כאן מיגו דלא היו דברים לא מצי אמר דאיכא סהדי וכן בתורת מקח באו לידי אינו יכול לומר דהא איכא סהדי דבתורת פקדון באו לידו והחזרתים לא מצי אמר דהא איתנהו והוה ליה ראה ואע"ג דמצי אמר אחריני נינהו ואין כאן ראה מכל מקום סימן מובהק משוי ליה ראה והרבה טרחו בחדושין בדין זה ומה שכתבנו נראה לי ברור:

אע"פ שלענין תובע ונתבע אמרו שמא פינן והני אחריני נינהו לענין איסורין אינו כן אלא כל שמצא כלי וכתוב עליו קו"ף הרי זה קרבן מ"ם הרי זה מעשר שני דל"ת הרי זה דמוע ואינו נאכל אלא לכהנים טי"ת הרי זה טבל תא"ו הרי זו תרומה שבשעת הסכנה היו מסמנין ורושמין באותיות שלא ירגישו בהם אויבים ואין אומרין שמא פינן והכניס חולין תחתיהן אלא מעמידין אותם בקדושתם וכן הדין נותן:

בשלישי של גיטין כ"ז א' ביארנו שהמביא גט ואבד הימנו אם מצאו לאלתר כשר שמאחר שלאלתר מצאו אין חוששין שמא אחר הוא ששמו כשמו ושיעור לאלתר זה פירשנוהו לדעת קצת כל שלא עבר אדם שם ולדעת קצת כל שלא שהא הא כל שלא מצאו לאלתר אלא לאחר זמן אם יש לו בו סימן מובהק או שהעדים מעידים שמעולם לא חתמו אלא על גט אחד של שם זה כשר ואם אין לו בו סימן מובהק ואין העדים מעידים כן פסול אלא אם כן נמצא במקום שאין שיירות מצויות ושלא הוחזקו שני שמות בשם זה הא כל שנמצא במקום שהשיירות מצויות אע"פ שלא הוחזקו או שהוחזקו שנים ולא נתברר אי זה אע"פ שנמצא במקום שאין השיירות מצויות פסול מעתה צריכים אנו לברר במעשה שהוזכר כאן יצחק ריש גלותא בר אחתיה דרב ביבי הוה אזיל מקרטבא לאספמיא ושכיב שלחו מתם יצחק ריש גלותא בר אחתיה דרב ביבי הוה אזיל מקרטבא לאספמיא ושכיב מי חיישינן לתרי יצחק ודילמא אחרינא הוא והאי אזל ליה לעלמא ועדין חי הוא או לא אביי אמר חיישינן ורבא אמר לא חיישינן והלכתא כרבא והרי שהיו כאן שיירות מצויות ואחר שלא הוחזקו לא חששו בה לדעת רבא שהלכה כמותו ודבר זה כבר תירצנוהו שם דבמיתה ליכא למיחש ושאני גט ממיתה וכן יש לתרץ שכל שנמצא במקומו אין לחוש הואיל ולא הוחזקו כאן הכל כמו שכתבנו שם בארוכה הא אם הוחזקו לשם אין משיאין את אשתו עד שיתברר אי זהו:

הוזכר כאן עוד מעשה בגט אחד שנמצא בנהרדעא וכתוב בו בצד קלניא מתא ר"ל באותו צד שבנהרדעא שהוא בן חורין מליתן מס אנדרונילאי נהרדעאה פטר ותריך פלוניתא אנתתיה ושלחה אבוה דשמואל לקמיה דרב יהודה נשיאה ושלח ליה תבדק כלה נהרדעא ודבר זה פירושו שלא נמצא לאלתר אלא לאחר זמן ולא הוחזקו ושיירות מצויות ואעפ"כ אמר בה רבא שאין חוששין לו שאילו כן אף בכל העולם צריך בדיקה שכל שהשיירות מצויות יש לחוש בו לכל העולם אלא שלא הצריכוה אלא לכבודו של אבוה דשמואל שלא יחשדוהו כשואל דבר שאינו צריך ודבר זה לענין פסק אתה צריך לומר לשיטה ראשונה שחלקנו בין גט למיתה שהלכה כאביי שהרי פסקנו בגט שכל ששיירות מצויות אע"פ שלא הוחזקו חיישינן וזה שלא מנאוה ביע"ל קג"ם מפני שבמחלוקת אחרים היא תלויה ומכל מקום לשיטה שניה שחלקנו בין נמצא במקומו לנמצא שלא במקומו אף זה הואיל ונמצא במקום שנכתב ולא הוחזקו כאן והיה אביי סובר שהצריכו בבדיקת כל המחוז כמו שאמרו עד היכן נהרדעא כל היכא דסאגי קבא בנהרדעא והשיבו רבא שאילו נמצא שלא במקומו צריך בדיקה בכל העולם אלא שמאחר שנמצא במקומו ולא הוחזקו כאן אין צריך בדיקה כלל ולדעת זה הלכה כרבא וכבר תירצנוה בפנים אחרים במסכת גיטין:

שני יוסף בן שמעון הדרים בעיר אחת כבר ביארנו באחרון של בתרא שאע"פ שאינם יכולים להוציא שטר חוב זה על זה ולא אחר עליהם כל אחד מהם יכול להוציא שטר חוב על אחרים ואין יכול לומר לו של חבירך ששמו כשמך היה ונפל הימנו דלנפילה לא חיישינן וכן אין חוששין לומר של חברך היה והפקידו אצלך שמאחר ששמו כשמו אינו מצוי להפקיד אצלו ואם תאמר אף הוא אומר של חברך היה ומסרה לך ואין אותיות נקנות במסירה שמא בזו מיהא הואיל ושמו כשמו אותיות נקנות במסירה וכן כתבנוה בפרק הספינה ואף לדעת החולקים בה אף אנו אומרין שאין חוששין למסירה שאין אדם עשוי לקבל מסירה בלא כתיבה וזהו שאמרו כאן הנהו שטרי דכתיב בהו חבי בר נאני ונאני בר חבי והיה שם הרבה בשמות אלו ואעפ"כ היו מגבין בהן:

ולענין ביאור זה שהיה מביא רבא ראיה מזו לדבריו שכל שלא הוחזקו אף בשיירות מצויות אין חוששין הרי בהוחזקו נאמרה והרי רבא לא אמרה אף במיתה אלא בלא הוחזקו כך פירושה שכל לענין שטר חוב הואיל ומתחת ידו של זה היא יוצאה הרי היא אצל זה כלא הוחזקו והרי חשש נפילה וחשש פקדון בשטר חוב זה כלא הוחזקו במת הנמצא וכשם שאין אתה חושש בה לאלו כך אין לך לחוש לשנים במקום שלא הוחזקו ולאביי אין דמיון ביניהם דבשטר חוב ליכא חששא כלל אבל לשיירות מצויות יש לחוש אף בלא הוחזקו אלא שהלכה כרבא אם במיתה ולשיטה ראשונה אם כשנמצא במקומו ולשיטה שניה: