מאירי על יבמות כא

כנס את היבמה וחזר וקדש את צרתה אינו אלא בעשה שנאמר אשר לא יבנה את בית אחיו בית אחד הוא בונה ואינו בונה שנים ושלשה בתים ולאו הבא מכלל עשה עשה וטעם זה לא נתברר בגמרא אלא שאמרו פליגי בה רב אחא רבינא חד אמר בעשה וחד אמר בכרת והלכה כדברי המיקל ואנו מפרשים בעשה על הדרך שביארנו ומכל מקום יש אומרים שאין טעם זה מחוור שאין כתוב כאן יבנה את בית אחיו אלא לא יבנה ומפרשים אותה ממה שנאמר יבמה יבא עליה ולא עליה ועל חברתה ומכל מקום יש גורסין בלאו ומפני שצרת כנוסתו כצרת חלוצתו שביארנו עליה שהיא בלאו וכן הדין לכנס זה אחת ובא אחד משאר אחים וכנס את צרתה שכל שנפטרה מתורת זיקה בין בחליצה בין ביבום בין על ידו בין על ידי האחים בין בחליצה על ידה בין על ידי חברתה אנו קורין בה כיון שלא בנה שוב לא יבנה כך כתבוה אחרוני הרבנים ואיני מבין היאך נאמר בבונה שלא בנה אלא שאיפשר דכיון שבנה וכיון שלא בנה הכל נכלל בשוב לא יבנה אלא שהם מפרשים כיון שלא בנה זה הבית שכבר נפטר שוב לא יבנה ואף הם מביאים ראיה שבלאו היא ממה שאמרו בפרק רבן גמליאל נ"ג א' אין לאחר ביאה כלום והעמידוה כר' עקיבא דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין ואי ס"ד בעשה הרי ר' עקיבא מודה בחייבי עשה שקדושין תופסין בהן ולמדנו מדבריהם שאף צרת כנוסתו בלאו ולוקין עליה ואם כן מה שאמרו בפרק החולץ מ"ד א' בית אחד הוא בונה כו' לא שיהו אומרין כן מבית אחיו ולהעמידה בעשה לומר בית אחד דוקא ולא שנים אלא מלא יבנה כלומר שוב לא יבנה ומה שאמר בית אחד כו' ביאור הענין הוא ולא עיקר הדרשא:

בפרק ארבעה נדרים ל' ב' יתבאר שהנולדים משמעו בין שנולדו כבר בין שעתידים להולד שנולדו כבר כענין שני בניך הנולדים לך ושעתידים להולד כענין הנה בן נולד לבן דוד וילודים [אין] משמעו שעתידים להולד ומתוך כך יש מפרשים כאן נולדים על שנולדו אחר חליצה וילודים על אותם שהיו כבר בשעת הזיקה וגורסין בדברי רבינא דסבר לה כר' יוחנן מאי אחים אחים הילודים עמד אחד מן הנולדים וקדשה אינו כלום כרבנן ומכל מקום יש גורסין בהפך ומפרשים כאן נולדים על הנולדים כבר והילודים על שנולדו אחר כן אלא שאינם קורין ילודים בשורק הלמ"ד אלא ילודים בחולם הלמ"ד מענין כל הבן הילוד וכן היא גירסתנו:

וביאור השמועה רב אשי סבר לה כריש לקיש דחולץ ליבמתו הוא עליה בלאו ואחים בכרת וסיפא ניחא ורישא כר' שמעון ופירוש הבריתא לשיטתו החולץ ליבמתו וחזר וקדשה ומת צריכה חליצה מן האחים ולא מן הנולדים כבר שהרי בכרת היא להם אלא מאי אחים אחים הילודים ר"ל שנולדו אחר חליצה וקדושין וכר' שמעון דאמר ביבם ולבסוף נולד דלא רמיא עליה באיסור אשת אח ואף זה יבם ואחר כך נולד הוא הואיל וכשנולד כבר קדשה זה ולא מצאה באיסור זיקה אלא בהיתר ואשת אחיו שלא היה בעולמו מותרת בדרך זה לר' שמעון ומזה הוא אומר שצריכה חליצה ואע"פ שבאותם שנולדו כבר יש בה אצלם כרת התם משום דהוו בשעת חליצה וחל עליהם איסור אבל זה שלא היה שם לא חל עליו עיקר איסור חליצה שאין לו באותה זיקה כלום ואי משום אשת אח שלא היה בעולמו הואיל וכבר קדש זה מקודם מותרת לו אף ליבום אלא שזו אינה מתיבמת לו הואיל ואף המקדשה בלאו ואף לגביה דידיה איכא לאו אלא שיצא מכלל כרת לכלל לאו וצריכה חליצה ממנו אבל אם עמד אחד מאותן שנולדו כבר וקדשה אין לה עליו כלום שאין קדושין תופסין בה כריש לקיש והוא הדין אם עמד אחד מן הילודים אחר חליצה וקדשה שאינו כלום דהא מדלא אשכחה מקודשת הרי היא עליו בכרת מצד אשת אחיו שלא היה בעולמו דהא מודה ר' שמעון בנולד ואחר כך יבם:

רבינא סבר לה כר' יוחנן דאפילו על אחין בלאו ומפרש לה כרבנן ופי' הבריתא החולץ ליבמתו וחזר וקדשה ומת צריכה חליצה מן האחים שנולדו כבר שהרי אינה אצלם אלא בלאו עמד אחד מן הילודים לאחר חליצה וקדש אין לה עליו כלום שהרי אשת אחיו שלא היה בעולמו הוא וזו אף לר' שמעון היא דהא נולד קודם שקדש זה נולד ואחר כך יבם הוא דלא פליג בה ר' שמעון והאי דקאמר מתרץ לה אליבא דרבנן פירושו אף לרבנן והוא הדין לר' שמעון ולא סוף דבר בנולדו לאחר מיתה קודם חליצה אלא אף לאחר חליצה שהחליצה אינה קנין שנאמר שבהיתר מצאה שאינה אלא פטור וכן שנאוה בתלמוד המערב ירוש' פ"א ה"א ויש מפרשים מתרץ לה לרבנן דוקא ובנולד לאחר חליצה ודעתם לשיטת ר' שמעון שמאחר שנולד לאחר שחלץ הלכה לה זיקת נשואין הראשונים והוה ליה כיבם ואחר כך נולד ונמצא לשיטה זו שלדברי ר' שמעון מת חלץ ונולד כמת יבם ונולד ואין נראה כן שאין טעמו של ר' שמעון ביבם ואחר כך נולד אלא מפני שמוצאה בהיתר אבל זה שחלץ באיסורא משכח לה ויש מפרשים גם כן לרבנן דוקא ומפרשי עמד אחד מן הילודים וקדשה שאף הוא נולד אחר שקדשה החולץ אלא שאחר כן מת החולץ שקדש וקדשה זה והרי זה יבם ולבסוף נולד וכן פירשוה גדולי הרבנים:

סוטה ודאית ר"ל שזינתה בודאי תחת בעלה ברצון ובמזיד הדבר ידוע שאסורה לבעלה והתבאר במסכת סוטה ו' א' שאם מת הבעל קודם שיגרשנה אסורה ליבם מקל וחומר אם נאסרה במותר לה באסור לה לא כל שכן וכבר ביארנו למעלה ג' ב' שאף צרתה כמוה להיות אסורה ליבם בלאו ר"ל שאם היו לו שתי נשים וזינתה אחת מהן ומת קודם שיגרשנה כשם שהסוטה אסורה ליבם כן צרתה אסורה ולשיטתנו לאו דוקא אסורה אלא שפטורה אף מן החליצה בין היא בין צרה וראיה לזה מה שאמרו בראש הפרק ולרב ורב אסי ליתנינהו ותירץ לפי שאינן בצרת צרה ואלו היתה צריכה חליצה או היא או צרתה היכי אמר ליתנינהו והרי לא שנה במשנתנו אלא הפטורות מן החליצה ועוד ראיה משמועה זו בעצמה שהקשו על דברים אלו מסוטה וממה שאמרו עליה נכנסה עמו לסתר ושהתה כדי טומאה ומת בעלה חולצת ולא מתיבמת והיה סבור המקשה לדמות סוטה ודאי לסוטה ספק ותירץ לו אמינא אנא סוטה ודאי ואת מותבת לי מסוטה ספק אלמא פשוט הוא דרב פטורה מן החליצה קאמר ומעתה מה שהקשו במסכת סוטה ה' ב' על שמועה זו ר"ל נכנסה עמו לסתר ותתיבם נמי יבומי ואמר רב יוסף אמר קרא והלכה והיתה לאיש אחר ולא ליבם וחזרו והקשו אי הכי חליצה נמי לא ליבעי ואמר ליה רב יוסף אילו איתיה לבעל מי לא בעיא גיטא שהמזנה תחת בעלה מכל מקום צריכה היא גט הכא נמי בעיא חליצה דאלמא כל דבעיא גיטא מבעל צריכה חליצה מן היבם צריכים אנו לדון שלדעת רב יוסף נאמרה אבל לדעת רב סוטה אע"פ שצריכה גט מבעלה אפילו זינתה בודאי שאין קדושין נפקעין מבעל בלא גט דהא עיקר פרשת הגט כתוב בה כי מצא בה ערות דבר ואפילו גירשה קדושיו תופסין בה לענין חליצה ויבום מיהא נפקעה לגמרי מדכתיב לאחר ולא ליבם ואין לו בהם קדושין דבאיסור אשת אח קיימא ופטורה מן החליצה ומן היבום וכן הלכה אלא שגדולי המפרשים נוטים להצריכה חליצה הואיל ומחייבי לאוין היא לא שנא סוטה עצמה ולא שנא צרתה והביאו ראיה מזו שבמסכת סוטה וכן ממה שאמרו למטה המחזיר גרושתו משנשאת היא או צרתה חולצת ואתינן למיפשט ממה דדרשינן טומאה למיסר צרתה ואפילו הכי חולצת וזו של ראש הפרק כבר ביארנוה לשיטתם למעלה ג' ב' וזו של סוגיא זו הם מפרשים נכנסה עמו וכו' חולצת ולא מתיבמת ומדלא תני היא או צרתה נראה דהיא היא דחולצת אבל צרתה מתיבמת ומכל מקום עיקר הדברים כדעת ראשון:

דברים אלו דוקא בסוטה ודאית והוא שזינתה בודאי וברצון אבל סוטה שוגגת או סוטה ספק היא חולצת וצרתה או חולצת או מתיבמת סוטה שוגגת כיצד כגון שהעידו בה שמת בעלה והתירוה בית דין לינשא ונשאת ואחר בא בעלה הראשון שהדין בה תצא מזה ומזה צריכה כו' ואמרו עליה מתו אחיו של זה ואחיו של זה חולצין ולא מיבמין ואע"פ שר' שמעון חלק לומר שהיא מתיבמת לאחיו של ראשון וכדקאמר ביאתה וחליצתה מאחיו של ראשון פוטרת צרתה ומדקא משוה ביאתה לחליצתה אלמא כשם שחולץ לה לכתחלה כך מתיבמת לו לכתחלה אין הלכה כמותו אלא חולצת דוקא ומכל מקום צרתה או חולצת או מתיבמת וכדקאמר ר' שמעון פוטרת צרתה כלומר שר' שמעון בא ללמד דין אחר שמכיון שחלצה זו לאחיו של ראשון צרתה פטורה שאינה צריכה אף חליצה מאחיו של ראשון ואין אומרין הרי זו שחלצה או נתיבמה אינה נראית כאשתו של ראשון אלא כאשתו של שני ואין ראוי שחליצתה תפטור את צרתה אלא פוטרתה ומדקאמר פוטרתה פירושה מן החליצה ומן היבום ואלמא שכל שלא נחלצה או נתיבמה הראשונה צרתה מותרת להתיבם וזו הלכה היא שאף תנא קמא לא חלק אלא בדידה שלא תתיבם הא צרתה מותרת אף להתיבם וזו שהקשו ממנה לרב ותירצו בה דהא סוטה דרבנן היא כלומר שאע"פ שידוע שזינתה שוגגת היא ומן הדין שריא אלא דרבנן גזור עלה כי היכי דתידוק טפי:

ולענין ביאור הוא הדין דהוה מצי לאקשויי מדרבנן דקאמרי אף בדידה חולצין אלמא סוטה עצמה צריכה חליצה אלא דמשום דעיקר שמעתיה בצרתה אותביה מדר' שמעון דבהדיא מוכח דצרתה שריא וסוף הדברים שסוטה שוגגת והיא הקרויה סוטה דרבנן היא חולצת וצרתה או חולצת או מתיבמת וכן הדין בסוטה ספק והיא הסוטה הנזכרת בתורה וכמו שאמרו סוטה ב' א' המקנא לאשתו ואמר לה אל תסתתרי עם איש פלוני ונכנסה עמו לסתר ושהתה כדי טומאה הרי זו אסורה לבעלה עד שתשתה ותבדק ואסורה בתרומה ואם מת חולצת ולא מתיבמת ומדהיא חולצת צרתה או חולצת או מתיבמת וכן הוא הכלל כל שהיא חולצת צרתה או חולצת או מתיבמת: