מאירי על יבמות קצט

התבאר בסיפרי שמעשר עני כל שבדבר שמן הפסח ואילך מניחו בגורן ואין טובת הנאה לבעלים ליתנו לכל מי שירצה אלא עניים נוטלין אותו מעצמן אבל כל שבימות החורף נפסד הוא בגורן מצד הגשמים ומתוך כך מביאו לביתו ומתחלק לשם וטובת הנאה לבעלים ליתנו לכל מי שירצה ומתוך כך מתחלק אף לאשה שהרי חשש גרושה אין לה מקום למעשר עני וחשש יחוד אין כאן שהבית הרבה בני אדם מצויים שם וכל שכן במקום שמחלקין בו מעשר עני מעתה כל שבאו עבד ואשה בבית לחלק להם מעשר עני נותנין לאשה תחלה ופוטרין אותה מפני שעמידתה לשם זילות הוא אצלה וזה שאמרו בסוגיא זו ובמקום שחולקין נותנין לאשה תחלה פירושו בבית ובמעשר עני וכן הדין אם באו לפני הדיין איש ואשה זה להזמין בעל דינו וזו להזמין בעל דינה שנזקקין לאשה תחלה ואע"פ שהאיש חייב במצות והיה לנו להקדימו כדי שלא להשהותו לדבר מצוה אינו כן אלא נזקקין לאשה תחלה מחשש זילות שלה:

זה שביארנו במשנתנו שכל שממנו לאשים הרי הוא בבל תקטירו לא סוף דבר שאסור להקטירם ר"ל לשרפם במזבח בתורת הקרבה אלא אפילו לשרפם שם בתורת עצים כאדם שמוסיף במדורת המזבח שלא לכונת הקטרה אלא לתוספת האור הרי זה בלאו זה:

כהן טמא שנכנס למקדש מביא מנחה בדלי דלות כישראל והיא הנקראת מנחת כהן חוטא ודינה כשאר מנחת כהן להיות כלה קריבה כליל שכלה בת הקרבה היא שמנחת חובתו כמנחת נדבתו ואע"פ שר' אלעזר ב"ר שמעון חלק בה לומר ששיריה מתפזרין בבית הדשן ומשום דבישראל הנכנס למקדש בטומאה כתוב והיתה לכהן כמנחה ופירשו בה במקומה שאם מנחת כהן בכיוצא בה היא תהא כמנחתו של ישראל שנקמצת ואי איפשר לדמותה מכל וכל ולומר שיהו שיריה נאכלין דהא כתיב וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל ואפילו מנחת חובתו אלא לומר שיהו שיריה מתפזרין בבית הדשן אין הלכה כן אלא זה שאמר והיתה לכהן כמנחה פירושו כמנחתו של כהן דעלמא ר"ל מנחת נדבתו שכלה כליל:

המשנה הששית ויצטרפו בביאורה ענין שני החלקים האחרונים ר"ל החלק השלישי והחלק הרביעי והוא שאמר וכן מי שלא שהת אחר בעלה שלשה חדשים ונשאת וילדה ואין ידוע אם בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון היו לה בנים מן הראשון ובנים מן השני חולצין ולא מיבמין וכן הוא להם חולץ ולא מיבם היו לו אחים מן הראשון ואחים מן השני שלא מאותה האם הוא חולץ ומיבם והן אחד חולץ ואחד מיבם היה אחד כהן ואחד ישראל נושא אשה ראויה לכהן אינו מטמא למתים ואם נטמא אינו סופג את הארבעים ואינו אוכל בתרומה ואם אכל אינו משלם קרן וחומש ואינו חולק על הגורן ומוכר את התרומה והדמין שלו ואינו חולק בקדשי המקדש ואין נותנין לו קדשים ואין מוציאין את שלו מידו ופטור מן הזרוע והלחיים והקיבה ובכורו יהא רועה עד שיסתאב ונותנין עליו חומרי ישראל וחומרי כהנים היו שניהם כהנים הוא אונן עליהם והן אוננין עליו הוא אינו מטמא להן והם אינן מטמאין לו הוא לא יורש אותן אבל הן יורשין אותו ופטור על מכתו ועל קללתו של זה ועולה במשמרו של זה ושל זה ואינו חולק אם היו שניהם במשמר אחד נוטלין חלק אחד אמר הר"ם זה כלו מבואר על השרש המפורסם שאשת אחיו מאמו אסורה לעולם ולזה חולץ ולא מיבם וכן הוא להם חולצין ולא מיבמין ואמ' הוא או חולץ או מיבם ירצה בו כאשר מת אחי הספק ולא היה עם המת אז ידוע זולת זה הספק או חולץ או מיבם ממה נפשך אולם כאשר מת הוא הנה אחד מהאחין אשר מאחד האבות חולץ ואחד מהאחין אשר עם האב השני מיבם ובתנאי שתקדם החליצה כמו שביארנו כמה פעמים ופי' אמרו אחד כהן ואחד ישראל ירצה לומר בעל ראשון ובעל שני ואונן יקרא האיש אשר ימות לו מי שיחוייב עליו באבילות כמו שביארנו בפסחים ובאור זה שאונן אסור באכילת קדשים ואין מותר שיעבד בקרבנות לפי מה שהתבאר בפרק האחרון מהוריות ואמ' אינו יורש אותה לשרשים אשר זכרנו המוציא מחבירו עליו הראיה ולכל אחד מהן יורשין ודאין ואמרו והן יורשין אותו כאשר לא הניח זרע לפי שירושתו לאביו והם יחד ספק אביו ולזה חולקין להיותו ממון המוטל בספק והוא פטור על מכתו של זה ושל זה כאשר הכה זה בזמן אחד וזה בזמן אחד ואולם אם הכה אותם מחוברים יחד או קלל אותם בדבור אחד חייב ואמ' נוטל חלק אחד בתנאי שיהיו גם כן שני האנשים אשר נפל להם הספק שהאחד הוא אביו שיהיו שניהם ממשמר אחד ומבית אב אחד:

אמר המאירי וכן מי שלא שהת אחר בעלה שלשה חדשים וכו' כלומר כשם שחששנו לתערובות שהוזכרו במשנה שלפניה אותם חששות שהוזכרו כך מי שלא שהתה אחר בעלה שלשה חדשים ונשאת וילדה ואין ידוע אם בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון והיו לה בנים אחרים מן הראשון ומן השני אם הגדיל ספק זה ונשא אשה ומת כלם חולצין כלומר אחד מכל כת ולא מיבמין שמא לא מאביהם הוא והויא לה גביהו אשת אח מן האם וכן הוא להם חולץ ולא מיבם ואם היו לספק זה אחים מצד הראשון ואחים מצד השני ושלא מאותה האם הוא להם חולץ או מיבם שהרי על כרחך או אח מן האב הוא או נכרי הוא ואי אשת אח שפיר קא נסיב ואי לאו אשת אח היא הויא לה נכרית ובלבד שלא יהא למת אח אחר שאם כן הויא לה ספק יבמה לשוק עד שיחלוץ והן לאשתו אחד מכת זה חולץ ואחד מכת זה מיבם ממה נפשך ודוקא מיחלץ והדר יבומי שאם לא כן הויא לה יבמה לשוק: