מאירי על יבמות קפז

ואתינן למיפשטה ממתניתין דמת בעליך ואחר כו' מת בנך דאוקימנה בעד אחד כדפרישנא במתניתין אלא דדחי ליה לפרושה בתרי ותרי ובהזמה כדפרישנא ואע"ג דהא איהי גופה מהימנא כדכתיבנא ואם כן על כל פנים עד אחד נאמן דילמא הוה אמינא דההיא כשהעידו עדים שמתו הבעל והבן אלא שלא ידעו אי זה מת ראשון ובזו כשאומרת בעלי מת תחלה נאמנת אבל כל שלא שמעו במיתת הבן והבעל כלל הוה אמינא דלא מהימנא ומכל מקום לענין פסק איהי מהימנא אף בלא שמעי וכל שכן עד אחד כמו שנבאר אלא שלענין ביאור אתינן למיפשטה מדתנן אין האשה נאמנת לומר מת יבמי שאנשא משום דלא חיישא לקלקולא דאי משום דמיתסרא ליבם סניא ליה ולא קפדא ואי משום זרעה הרי אין הולד ממזר וכן מתה אחותי שאכנס לביתה אינה נאמנת וכן הלכה ואיהי היא דלא מהימנא הא עד אחד נאמן ואע"ג דבמתה אחותה שתכנס זו לביתה אין עד אחד נאמן כמו שיתבאר מכל מקום איידי דתנא מת יבמי שתנשא תנא ליה מתה אחותי שאכנס לביתה ובמת יבמי מיהא איכא למידק דעד אחד נאמן ומותיב ליה ולטעמיך סיפא דקתני אין האיש נאמן לומר מת אחי שאכנוס את אשתו מתה אשתי שאכנוס את אחותה הוא ניהו דלא מהימן הא עד אחד נאמן והרי עד אחד שלא במקום עגון בערוה אינו כלום וגברא לא מיעגן אלא הא דאין האשה נאמנת לומר מת יבמי לאו למידק דעד אחד מהימן אלא לגופה איצטריך ולר' עקיבא דעושה ממזר בחייבי לאוין וסד"א מגו דמיקלקל זרעה בהכי דייקא ומהימנה קמ"ל ואתא רבא לאוכוחי דעד אחד נאמן להתיר יבמה לשוק מקל וחמר דאי לאיסור כרת התרתה ר"ל במת בעלה באיסור לאו לא כל שכן ואע"ג דאידחיא ליה מהיא עצמה שנאמנת במת בעלי ולא במת יבמי דחייה בעלמא היא וודאי הלכה כרב אשי וכרבא ונאמן ואע"פ שמסוגיא זו נמשך לומר דלטעמא דדיקא ומינסבא לא מהימן וסוגיין בריש פירקין מהאי טעמא ההיא לר' זירא אבל רב אשי ורבא סבירא להו טעמא דמילתא דעבידא לאיגלויי הוא ובמקום עגונא סמכו עלה אי נמי כולהו איתנהו דהואיל ומילתא דעבידא לאיגלויי תרויהו מיסתפו עלה עד אחד שלא להעיד והאשה למידק טפי וכן עיקר וגדולי המפרשים חולקים לומר שאין עד אחד נאמן להתיר יבמה לשוק ומביאים ראיה מבעל עצמו שאינו נאמן ביש לי בנים אחר שהוא מוחזק באחים ולא בבנים אלא שיש לומר דשאני הכא דטעמא דדיקא ומינסבא מצטרף בהדיה דלא סמכא אעד אחד כל כך אבל בעל סומכת היא עליו לגמרי ולא דייקא ומינסבא:

הנותן גט לאשתו ואמר לה הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם אע"פ שלא הותרה בגט זה לעלמא לגביה דידיה מגורשת היא במקצת עד שאם הוא כהן נפסלה לו ואם אינו כהן ומת לו מקודם שיתן לה גט אחר נפסלה בגט זה לכהונה וזהו ריח הגט שפוסל בכהונה כמו שביארנו באחרון של גיטין פ"ב ב':

המשנה השלישית והכונה בה בענין החלק הרביעי והוא שאמר מי שהלכה אשתו למדינת הים ובאו ואמרו לו מתה אשתך ונשא את אחותה ואחר כך באת אשתו מותרת לחזור לו הוא מותר בקרובות שניה והשניה מותרת בקרוביו אם מתה הראשונה מותר בשניה אמר הר"ם ידוע שאין קדושין תופשין בעריות למאמר השם בסוטה ושכב איש אותה ובאה הקבלה שכיבתה אוסרתה ואין שכיבת אחותה אוסרתה וכן הדין שהאדם לאשר זנה עם קרובי אשתו לא תאסר עליו אשתו ומאמר ר' יוסי יצטרך אל שיעור רב וזה שהקב"ה יצרף דבריו לפי מה ששמע ר' יוסי כי כאשר היו יעקב וישמעאל נשואין ללאה ורחל ויעקב בעל לאה והלך ישמעאל ולאה למדינת הים ושמע יעקב שמתו יחד ונשא רחל אחר זה באו ישמעאל ולאה ידוע שרחל כבר נאסרה על ישמעאל בעלה בלא ספק לפי שהיא צריכה גט מיעקב וכל הדרכים האלו בה כמו שקדם אולם לאה הנה היא מותרת ליעקב אישה שהיתה לאה מאורסת ליעקב או נשואה לפי שכיבת אחותה אינה אוסרתה וחלק ר' יוסי על זה ואמר כי אם היתה לאה מאורשת ליעקב בלבד תאסר עליו לפי שאפשר שיאמרו תנאי היה בקדושיה ולא נשלם התנאי ונשא אחר כך רחל אחותה בנשואין שלמים ותצטרך רחל ממנו גט ונפסלה לבעלה שכל מה שפסל על ידי אחרים פסל על ידי עצמו אולם אם היתה לאה נשואה ליעקב הנה אין ידוע שאין קדושין תופסין באחותה ולא תצטרך רחל ממנו גט ולזה תשוב לישמעאל בעלה ולא תאסר עליו שכמו שלא פסל רחל על בעלה כך לא פסל את אשתו והלכה כר' יוסי באסרו חזרת הארוסה ליעקב לבד:

אמר המאירי מי שהלכה אשתו למדינת הים ובאו ואמרו לו מתה אשתך ונשא את אחותה ואחר כך באתה אשתו ר"ל ונמצא שביאת אחותה בזנות היתה שאין קדושין תופסין בחייבי כריתות ומתוך כך מותרת אשתו לחזור לו ואין שכיבת אחותה אוסרתה שכך למדנו ושכב איש אותה שכיבתה אוסרתה ואין שכיבת אחותה אוסרתה ר"ל שאם זינה עם אחות אשתו לא נאסרה לו אשתו בכך אפילו בא עליה במזיד ומותר גם כן בקרובות שניה ר"ל שמותר לישא בתה וכדקיימא לן נושאין על האנוסה ועל המפותה ר"ל שאם אנס או פתה אשה מותר לישא בתה ואם מתה אשתו מותר לישא את השניה אע"פ שכבר בא עליה באיסור: