מאירי על יבמות קפד

כבר ביארנו לשיטתנו שאע"פ שכל חייבי לאוין קדושין תופסין בהן ביבמה לשוק מיהא הדבר בספק ואם כן מכל מקום יבמה שנתקדשה לשוק צריכה גט והילכך אם היה יבמה כהן נפסלה לו ואין אומרין שיחלוץ לה הכהן כדי שיכניסנה המקדש שאם כן מצינו חוטא נשכר ומכל מקום אם חלץ לה מעצמו מותרת לזה המקדש שאף באשת איש שנתקדשה מותרת לחזור לבעלה וכל שמותרת לבעלה מותרת למקדש ויש אומרין שאפילו חלץ לה מדעתו אסורה למקדש ואינו דומה לאשה שהלך בעלה למדינת הים ונתקדשה שמותרת לחזור לו דהתם שוגג הוא וקרוב לאונס אבל זה שבמזיד אפילו חלץ לה היבם מדעתו אסורה למקדש וכן דעת גדולי הפוסקים ולדברי הכל כל שהיבם ישראל כופין את המקדש ליתן גט הואיל ועשה שלא כהוגן והותרה ליבמה הואיל ולא נשאת אבל אם נשאת לו אסורה אף ליבם דמיחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים וזהו שאמרו קדושין אין בה נשואין יש בה כלומר שאם נשאת תצא מזה ומזה ואפילו יש לה כמה בנים מזה שנשאת לו כענין אשה שהלך בעלה למדינת הים שאע"פ שיש לה בנים תצא ועוד שהרי ביבמה עצמה כשנשאת לאחר שנינו במשנתנו תצא והולד מראשון ומאחרון ממזר אלמא בדאית לה בנים עסקינן וקתני תצא ואע"פ שלדעת ר' עקיבא נאמרה דוקא להיות הולד ממזר אבל אשה עצמה דברי הכל תצא ובזנות מיהא לא נאסרה על יבמה ששומרת יבם שזינתה לא נאסרה ליבמה ועל דעת זה אתה מפרש לענין ביאור מה שהיו סבורים לומר קדושין ונשואין אין בה ופירושה בשנשאת שלא על פי שני עדים ושלא על פי עד אחד וברשות בית דין אלא באיסור גמור דהוה ליה זנות בעלמא לדעת רב אחר שאין קדושין תופסין בה ולדעת קצת מפרשים אתה מעמידה אף לענין פסק שאין טעם דמיחלפא באשה שהלך בעלה וכו' נאמר אלא בנשואין שברשות אלא שמאחר שיש בה ספק קדושין ונשואין עיקר הדברים לאסרה מטעמא דמיחלפא כו' ואין צריך לומר בנשאת על פי עד אחד בלא הוראת בית דין וכן יש חולקים לומר ששומרת יבם שזינתה אסורה ליבמה מספק ומוכח לה ממה שאמרו במסכת סוטה י"ח ב' אמן שלא סטיתי שומרת יבם ואוקימנה לר' עקיבא דאמר אין קדושין תופסין ביבמה אלמא כל שנתברר שאין קדושין תופסין ביבמה נאסרה בזנות נמי בספק דהא בהא תליא ולא נאמר לדעתם לית הלכתא כרב המנונא אלא לדעת האומר שאין קדושין תופסין ביבמה ומכל מקום עיקר הדברים לפרש בההיא דסוטה ר' עקיבא היא דקסבר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין והולד ממנה ממזר אבל לדידן אף לכשאנו סבורין שאין קדושין תופסין ביבמה מכל מקום אין הולד ממזר שאין ממזר אלא מחייבי כרת והילכך אין זנות אוסרתה כלל וכן סוגית כל השמועות מוכחת:

יש ספרים שכתוב בהן בסוף סוגיא זו דברים שהם כנגד מה שכתבנו ואותם הדברים אינן מגוף הגמרא אלא תוספת דרך פסק לקצת ראשוני הגאונים וכך הוא נוסח שבהן שומרת יבם שנשאת בלא חליצה אם אין לה בנים תצא מזה ומזה מבעל בגט ומיבם בחליצה ואסורה להם עולמית משום דמיחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים נתקדשה ולא נשאת אם היה יבמה ישראל נותן לה שני גט ומותרת ליבם ולמי שקדשה אסורה עולמית שלא יהא חוטא נשכר נשאת והיו לה בנים אם היה בעלה ישראל חולץ לה יבם ויושבת תחת בעלה ואפוקי לא מפקינן לה דכיון דאשה שהלך בעלה למדינת הים ונשאת הולד ממזר מזה ומזה אם אתה אומר תצא אתה מוציא לעז על בניה ואם היה בעלה כהן ויש לה בנים ממנו אינה חולצת מיבם שאם כן אתה אוסרה לזה ומוציא לעז על בניה אלא פורש ממנה כל ימיו של יבם ואחר מיתת היבם הותרה לו ואם מתו בניה בלא זרע בחיי היבם תצא משניהם מבעל בגט ומיבם בחליצה ואסורה להם עולמית זהו תורף דבריהם וכבר כתבנו שאין חלוק בין יש לה בנים לאין לה בנים ובכלם תצא כמו שכתבנו ואף גדולי הפוסקים הביאו את דבריהם ומיחו בהם והביאו ראיה מתלמוד המערב שאף ביש לה בנים תצא ומכל מקום לא מיחו במה שנאמר בהם דלכי מיית יבם הותרה לו ונראה מדבריהם שדין קיים היה באותה שעה לידון כל הדרכים ואף לאחר מיתה כמו שביארנו במשנה לא נאמר ביבמה ויראה שאף בזו עדות אשה כשר בה:

האומר לאשה התקדשי לי לאחר שאתגייר לאחר שתתגיירי לאחר שאשתחרר לאחר שתשתחררי לאחר שימות בעליך לאחר שתמות אחותיך אינה מקודשת שהרי אין בידו עכשו לקדשה וכל שלא בא לעולם ואין בידו להביאו אינו כלום אבל אם אמר לאחר שיחלוץ ליך יבמיך והיא מקבלת הואיל וקדושין תופסין ביבמה מספק אף זו מקודשת מספק ויש במשנה זו קצת דברים שצריכים ביאור וכבר ביארנוה במקומה בשלישי של קדושין ס"ב א':