מאירי על יבמות קסז

הכלאים והוא הנולד מכשב ועז ויוצא דופן אין ראויין ליקרב שנאמר שור או כשב פרט לכלאים כי יולד פרט ליוצא דופן וכן הטריפה אינה ראויה לקרבן מעתה הכלאים והטריפה ויוצא דופן וטומטום ואנדרוגינוס לא סוף דבר שאינם קדושים בתחלת הקדש אלא אפילו בתמורה ר"ל שאם עשה אחד מאלו תמורה בבהמת קדשים אין תמורה תופסת בהן וכן אין מקדישין כלומר שאם היו אלה קדושים והמיר חולין בהן אין עושין תמורה ושמא תאמר והלא אמרת שאינן קדושין והיאך אתה אומר אם היו אלו קדושים פירשוה במסכת תמורה י"א א' כגון שהוקדשה ולבסוף נטרפה או במקדיש ולד ואחר כך יצא דרך דופן ובכלאים וטומטום ואנדרוגינוס שפיסולן משעת יצירתן אתה מפרשה במקדיש את האם כשהיא מעוברת שהם קדושים עם קדושת האם שהרי עובר ירך אמו הוא וירעו עד שיסתאבו ויפדו ויאכלו במומן והטריפה תקבר ועל כיוצא בזה אמרו שאין מקדישין וכן הלכה:

הרבה מדות שנינו באנדרוגינוס בתוספתא בכורים מהם שהם הלכה פסוקה ומהם שהם דברים מחודשים והוא שאמרו שם אנדרוגינוס יש בו דרכים שוה לאנשים ויש בו דרכים שוה לנשים ויש בו דרכים שוה לאנשים ולנשים ויש בו דרכים שאינו שוה לא לאנשים ולא לנשים שוה לאנשים מיטמא בלובן נושא ולא נישא ואינו מתיחד עם הנשים ואינו ניזון עם הבנות ואינו נעטף ומספר כאנשים ואין מיטמא למתים ועובר על בל תקיף ובל תשחית וחייב על כל מצות האמורות בתורה כאנשים שוה לנשים מיטמא באודם ואינו מתיחד עם האנשים ואינו זקוק ליבום ואינו חולק בקדשי מקדש ואינו חולק עם הבנים ופסול לכל עדות שבתורה ופסול לכהונה שוה לשתיהן חייבין על נזקיו וההורגו במזיד נהרג ובשוגג גולה ואמו יושבת עליו דם טומאה ואם אמר הריני נזיר שזה איש ואשה הרי זה נזיר אינו שוה לשניהם אין חייבין על טומאתו ואין שורפין על טומאתו ואינו מברך לא לנשים ולא לאנשים ואם אמר הריני נזיר שאין זה לא איש ולא אשה הרי זה נזיר ר' יוסי אומר בריא בפני עצמה היא ולא הכריעו בה אם איש ואם אשה אבל טומטום אינו כן אלא או ספק איש או ספק אשה ובמשניות הוסיפו בהן דברים ובקצת דברים גם כן נחלקו והוא שהוסיפו בשוה לאנשים שזוקק ליבום ובשוה לנשים שאינו נבעל בעבירה כנשים ובשוה לשניהם שחייבין על מכתו ועל קללתו ושחולק בקדשי מקדש ובקדשי הגבול ושנוחל בכל הנחלות ובאינו שוה לשניהם שאינו נערך ושאין חייבין על מכתו ועל קללתו ואע"ג דברישא קאמר חייבין פירשוה בבנו שאינו חייב שמא אינו אביו הא אדם אחר חייב ממה נפשך והדברים דחוקים וענין שאינו נעטף ומספר כאנשים ושאינו נבעל בעבירה ושאינו מברך לא לנשים ולא לאנשים כתבו גדולי קדמונינו שלא נתברר להם פירושם ובהלכות גדולות כתוב בה אינו נעטף באבלות ונראה שעטיפת הנשים לא היתה כדרך עטיפת האנשים וכן התספורת והוא שאמר שאינו נעטף כאנשים ולא מספר כאנשים ואינו נבעל בעבירה פירושו שאם נבעל לפסול נפסל כדכתיבנא לעיל וסוף הדברים לא נתברר הענין כהוגן ואין לסמוך אלא על מה שנתברר בה בתלמוד שלנו כמו שביארנו הרבה מהם כל אחת במקומה הראוי לה:

ועתה נשלם הפרק תהלה לאל:

בעזרת הצור ובישועתו:

יש מותרות וכו' זה הפרק יכלול קצת ביאור בשני חלקים מחלקי המסכתא ר"ל מדיני איסורי ביאה בין של בעל בין של יבם ומדיני איסור אכילה בתרומה אלא שנתגלגל בו בדיני כתובה וקצת ענינים שבדיני ממונות כדי לידע אי זו מאיסורי ביאה הנזכרים בכאן מפסידים בכתובה במזונות ובשאר הדברים הדומים להם ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לשלשה חלקים הראשון לידע דין היבמות שמותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן או בהפך ואת שנאסרו לשתיהן או בהפך השני במה שנתגלגל כאן לידע אי זו מאלו מפסדת בכתובה ובדומים לה השלישי בדיני איסור אכילה בתרומה זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו קצת דברים שלא מן הכונה כענין סוגית התלמוד על הדרך שהתבאר:

והמשנה הראשונה ממנו אמנם יתבארו בו עניני החלק הראשון והשני והוא שאמר יש מותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן מותרות ליבמיהן ואסורות לבעליהן מותרות לאלו ולאלו אסורות לאלו ולאלו אלו מותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן כהן הדיוט שנשא את האלמנה ויש לו אח כהן גדול חלל שנשא כשרה ויש לו אח כשר ישראל שנשא בת ישראל ויש לו אח ממזר ממזר שנשא ממזרת ויש לו אח ישראל מותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן אמר הר"ם פי' אמרו כשר וכשרה רוצה בו כהן כשר וכהנת כשרה ויראה מזאת המשנה שכהנת כשרה אסורה לחלל וזה דבור נדחה שהעקר אצלנו לא הוזהרו כשרות לינשא לפסולין אלא מותר חלל בכהנת כשרה וכן הלכה:

אמר המאירי יש מותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן מותרות ליבמיהן ואסורות לבעליהן מותרות לשניהן ואסורות לשניהם צריך שתדע דרך כלל שאין במשנתנו דין ודברים בעריות שהן בכרת או במיתה ושאין בהן תפיסת קדושין אלא כל האיסורין הנזכרים בה הם איסורין שאינן מפקיעין תורת חליצה ויבום מהם מכל וכל ואלו היתה זו מותרת לבעל ואסורה ליבם משום ערוה הרי אינה בת חליצה ויבום כלל כמו שהתבאר וכן אם היתה ערוה לבעל ולא ליבם אין זו קרויה יבמה כלל שאין בה אלא זנות בעלמא והרי היא כנכרית גמורה ומותרת בין לאחים בין לשוק בלא כלום וכל שכן אם היא ערוה לשניהם אלא משנתנו באיסורי לאוין ושניות שמדברי סופרים שלא נפקעה מהם תורת חליצה ויבום אלא כל שאסורה ליבם צריכה חליצה ואע"פ שאינה ראויה ליבום מכל מקום אם בעל קנה אלא שאסור לקיימה בביאה שניה ואם היתה אסורה לבעל ומותרת ליבם רצה חולץ רצה מיבם אם ישראל הוא בין מן האירוסין בין מן הנשואין ואם כהן הוא דוקא מן האירוסין דאלו מן הנשואין הרי נבעלה לפסול לה אלא שמכל מקום אם בעל קנה ואסור לקיימה ולמדת שמשנתנו באותם שהם בני חליצה ויבום היא שנויה ועל זו אמרו יש מותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן והם כהן הדיוט שנשא את האלמנה ויש לו אח כהן גדול והרי שהיא אסורה להתיבם לזה מפני שהוא כהן גדול ובגמרא שאלו בה מאי איריא אלמנה דהא מכל מקום אף אם נשאה בתולה מכי מיית ליה נעשית היא אלמנה ואסורה ליבמה ואי משום דקסבר דנשואין הראשונים מפילין אף בדרך זה ר"ל שנשואין הראשונים מפילין את היבמה לפני היבם וכל שהיתה בתולה בשעת נשואין אע"פ שכשמת נעשית אלמנה מותרת לו להתיבם אלא אם כן נשא אחיו אלמנה מאיש אחר דבתר נשואין הראשונים אזלינן והרי חלל שנשא כשרה ויש לו אח כשר דאמרינן בה בסמוך דמותרת לבעל ואסורה ליבם ואין אומרין אחר שבשעת נשואי אחיו היתה כשרה תתיבם לאחיו ומשום דודאי מיתה מפלת ולא נשואין הראשונים ואף לדעת האומר נשואין ראשונים מפילין דוקא אחר שנשאה כי ההיא דאם מתו צרותיהן מותרות דלדידיה הואיל ומשנשאת הויא לה צרת ערוה נאסרת עולמית אבל בכי הא דנתאלמנה לא גרעא מבגרה תחתיו שהיא מקדשת עצמה שהיא אסורה לו ועוד דבחלל שנשא כשרה מיהא הרי נבעלה לחלל ואם כן ליתני בתולה ותירץ דמשום סיפא נקט ליה דקתני באותן האסורות לשניהן כהן גדול שנשא אלמנה ויש לו אח כהן הדיוט וזו דוקא בנשא שנאסרת לאח מתורת חללה ואלו נשא הראשון בתולה מותרת לאח שהוא כהן הדיוט:

חלל שנשא כשרה ויש לו אח כשר ר"ל כהן כשר והרי שהכשרה היתה מותרת לבעל אע"פ שהיה חלל שלא הוזהרו כשרות לינשא לפסולים ר"ל כשרות לכהונה לפסול כהונה ואסורה ליבם שהרי מכל מקום נבעלה לחלל והויא לה חללה ויש גורסין כשר שנשא כשרה ויש לו אח חלל ר"ל כהן כשר שנשא כשרה ויש לו אח חלל וזו ודאי שלא כהלכה שהרי הלכה רווחת שזו מותרת ליבם שלא הוזהרו כשרות לינשא לפסולין ואף הגירסא אי אפשר להעמידה שהרי בגמרא שאלו מאי איריא דתני' נשא ר"ל כהן גדול הדיוט שנשא את האלמנה דמשמע משום דהויא אלמנה ובעולה ליתני שקדש דמכל מקום הויא לה אלמנה וכי תימא נשא דוקא שאלו מיבם עובר בעשה של בעולה ובלא תעשה דאלמנה אבל קדש דליכא אלא לאו גרידא אתי עשה דיבום ודחי לאו דאלמנה והא כוליה פרקין ר"ל כל השנויים במשנתנו כגון ממזרת לישראל או בת ישראל לממזר עשה ולא תעשה ולא אתי עשה ודחי לא תעשה וכדקיימא לן בפירקי קמאי כ' ב' דאע"ג דבעלמא אתי עשה ודחי לא תעשה הכא לא משום דגזרינן ביאה ראשונה אטו ביאה שניה ואם כן ליתני קדש ואי משום דאיצטריך למיתני בסיפא באסורות לשניהם כהן גדול שנשא את האלמנה שאסורה לו משום אלמנות ולאחיו משום חללה וזו ודאי דוקא נשא דשוייה חללה בביאתו אדרבה ליתני קדש משום מציעתא במותרות ליבמיהן ואסורות לבעליהן דקתני כהן גדול שקדש את האלמנה דהואיל ולא נשא לא שוייה חללה ולדידיה הוא דאסירא משום אלמנות הא לאחיו שריא ותירץ אלא משום בת ביקתה רצה לומר משום חברתה השנויה עמה במותרות לבעל ואסורות ליבם דאיצטריך למיתני חלל שנשא כשרה ויש לו אח כשר ר"ל כהן כשר דמותרת לבעל משום דלא הוזהרו וכו' ואסורות ליבם דשוייה קמא חללה בביאתו וזו ודאי דוקא נשא אלמא בחלל שנשא כשרה איתמר וכן כל הסוגיא מוכחת ומכל מקום בתלמוד המערב נשנית כגירסא שניה שכתבנו ואף גדולי המחברים כתבוה כן בפירושי המשנה ואי אפשר להעמידה לפי סוגיא שבגמרא כמו שכתבנו:

ישראל שנשא בת ישראל ויש לו אח ממזר והרי שהממזר זוקק ליבום והוא אסור בבת ישראל וכן ממזר שנשא ממזרת ויש לו אח ישראל הרי כל אלו מותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן:

משנה אלו מותרות ליבמיהן ואסורות לבעליהן כהן גדול שקדש את האלמנה ויש לו אח כהן הדיוט כשר שנשא חללה ויש לו אח חלל ישראל שנשא ממזרת ויש לו אח ממזר ממזר שנשא בת ישראל ויש לו אח ישראל מותרות ליבמיהן ואסורות לבעליהן אמר הר"ם ואשר חייב שיאמר קדש ולא יאמר נשא מפני שהוא אם נשא תהיה חוזרת חללה ואסורה ואפילו לכהן הדיוט ובאלו תהיה אסורה לזה ולזה:

אמר המאירי ואלו מותרות ליבמיהן ואסורות לבעליהן כהן גדול שקדש את האלמנה ויש לו אח כהן הדיוט והרי הוא מותר באלמנה וזו מיהא דוקא קדש שאלו נשא הרי נתחללה בביאתו ואסורה אף להדיוט כשר ר"ל כהן כשר שנשא חללה ויש לו אח חלל ישראל שנשא ממזרת ויש לו אח ממזר או ממזר שנשא בת ישראל ויש לו אח ישראל הרי אלו מותרות ליבמיהן ואסורות לבעליהן:

משנה אסורות לאלו ולאלו כהן גדול שנשא את האלמנה ויש לו אח כהן גדול או כהן הדיוט כשר שנשא חללה ויש לו אח כשר ישראל שנשא ממזרת ויש לו אח ישראל ממזר שנשא בת ישראל ויש לו אח ממזר אסורות לאלו ולאלו ושאר כל הנשים מותרות לבעליהן וליבמיהן שניות מדברי סופרים שניה לבעל ולא שניה ליבם אסורה לבעל ומותרת ליבם שניה ליבם ולא שניה לבעל אסורה ליבם ומותרת לבעל שניה לזה ולזה אסורה לזה ולזה אין לה כתובה לא פירות ולא מזונות ולא בלאות והולד כשר כופין אותו להוציא אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל ובת ישראל לממזר ולנתין יש להן כתובה אמר הר"ם ירצה באמרו בשניה אין לה כתובה עקר כתובה אשר הוא מנה לאלמנה ומאתים לבתולה בין הכיר בה בין לא הכיר בה אולם תוספת יש לה ואפילו לא הכיר בה ולא מזונות הוא שהוא כאשר לותה ואכלה במזונותיה והיה בעלה במדינת הים הנה לא יתחייב כאשר יבא שיפרע זה החוב כמו שיתחייב זה בנשואין השלמים ובלאות היא מה שהשתמשה מבגדיה וכליה עד שבלו ונפסד כלל אחד הנה הוא לא הוציא ממנו ותכלית מה שנאמר אין לה בלאות של נכסי מלוג אמנם בלאות של נכסי צאן ברזל יש לה וזה המשפט אמנם הוא קצתו לשניה על העבירה לפי שהיה ההקש כי כאשר אין לה כתובה לא יתאמת לבעל אמתת הנשואין ולא יהיה לו שמוש בנכסי מלוג אבל על צד הקנס שמנו נכסי מלוג כנכסי שאר הנשים והעקר אצלנו בנכסי מלוג לכל מי שתהיה נשואה בשלמות הוא אמרם עיילא ליה גלימא פירא הוי ומכסי ליה עד דבלי וזהו פסק ההלכה ולזה לא יתחייב האדם בלאות נכסי מלוג בשום פנים והשתנה בזה הענין דין השניה וזולתה וזה כלו בשאין בלאותיה קיימין כמו שכבר בארנו אמנם כאשר היו בלאותיה קיימין אידי ואידי אית לה בלאות של נכסי מלוג ושל נכסי צאן ברזל וענין אמרו אין לה פירות היא שלא תוציאם מיד הבעל מה שאכל מהפירות לא מנכסי מלוג ולא מנכסי צאן ברזל לפי שהיא תעמיד על דעת שיהיו הנשואין נפסדין ואין לה פירות ואמרו באלמנה לכהן גדול וחברותיה וכן בלאות ומזונות ופירות ר"ל שהיא תוציאם ממנו פירות שאכל ותזון מנכסיו לאחר מיתתו אולם בחייו אין לה מזונות לפי שאנחנו נכריחהו לגרש אותה ולא נסבב להן אופן יחוייב בעמידתם וזה כלו כאשר יכירו בהן אמנם כאשר לא הכירו אין להן גם כן כתובה ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות אבל תוספת יש להן וזה אשר אמרנו באלמנה לכהן גדול וחברותיה כאשר לא הכיר בה אין לה בלאות היא מה שתפסיד מנכסי צאן ברזל לפי שהם ברשות הבעל ולא תוציאם ממנו אע"פ שנפסדו מהבליות התחייב לה וזה כלו בדליתנהו בעינייהו אבל איתנהו בבלאות אידי ואידי שקלה ואית לה וסבת היות השניה אין לה כתובה וחייבי לאוין מן התורה יש להן כתובה לפי שהללו מדברי סופרים וצריכין חזוק והללו דברי תורה ואין צריכין חזוק:

אמר המאירי אסורות לשניהם כהן גדול שנשא אלמנה והרי נתחללה בביאתו ויש לו אח כהן גדול או הדיוט שהרי אף להדיוט אסורה מתורת חללה כהן כשר שנשא חללה ויש לו אחר כשר ישראל שנשא ממזרת ויש לו אח ישראל ממזר שנשא בת ישראל ויש לו אח ממזר הרי אלו אסורות לשניהם:

ושאר כל הנשים מותרות לאלו ולאלו ר"ל הן לבעליהן הן ליבמיהן ופירשו בגמרא דלאו דוקא אלא תנא ושייר דאלו מצרי שני שנשא שתי מצריות אחת ראשונה ואחת שניה והוליד בן מכל אחת דהוה ליה בן הראשונה שני ובן השניה שלישי והרי הם אחים מן האב אלו נסוב כי ארחייהו שהשני נשא שניה והשלישי שלישית שהיא ישראלית גמורה הרי אלו מותרות לבעליהן דהא כל חד וחד כראוי לו נשא ואסורות ליבמיהן שהרי נזדקקה שניה לשלישי או שלישית לשני ואי אפוך ונסוב ר"ל שהשני עבר ונשא שלישית והשלישי עבר ונשא שניה הרי אלו אסורות לבעליהן ומותרות ליבמיהן שהרי תזדקק שלישית לשלישי ושניה לשני ואלו נשאו גיורות מותרות לשניהם שהרי גיורת מותרת לשלישי כישראל ומותרת לשני שלא נאסר מצרי אלא בקהל וקהל גרים לא איקרי קהל ואם השני נשא ישראלית אילונית אסורה לשניהם שהרי השני לבעל מפני שאסור לבא בקהל וליבם דהא כתיב אשר תלד פרט לאילונית וכן שייר פצוע דכא שאם נשא בת ישראל ויש לו אח כשר אסור לבעלה ומותרת ליבמה ואם האח הכשר נשא כשרה והיבם פצוע דכא מותרת לבעל ואסורה ליבם ומחזיר גרושתו אסורה לבעל ומותרת ליבם ובא על אחות חלוצתו אסורה לו ומותרת ליבם ואחיו שנשא אחות חלוצתו של זה מותרת לבעל ואסורה ליבם אלא שאין סומכין על הכללות ובתלמוד המערב אמרו על משנה זו הדא מסייעא לר' יונה דאמר לית כללוי דר' כללין:

שניות מדברי סופרים כו' אחר שביאר דין איסורי לאוין הזכיר גם כן איסורי סופרים ואמר שניות שהדבר ידוע שאיסורן מדברי סופרים מעתה אם היתה שניה לבעל ולא ליבם כגון שנשא הבעל אם אמו ולא היתה אם אמו של אחיו כגון שהיו אחים מן האב ולא מן האם אסורה לבעל ומותרת ליבם היתה שניה ליבם ולא לבעל אסורה ליבם ולא לבעל היתה שניה לשניהם אסורה לשניהם:

ואין לה כתובה ר"ל כשהיא שניה לבעל אין לה כתובה מנכסיו דקנסוה רבנן ופירשוה בפרק אלמנה ניזונת במנה מאתים אבל תוספת יש לה אפילו לא הכיר בה:

ולא פירות ר"ל שאין לה דין פירות דהיינו פירקונה שהוא תחת פירות דהא לא קרינא בה דאם תשתבאין אפרוקיניך ואותביניך לי לאנתו דהא אסור לקיימה ובתלמוד המערב פירשוה שאינה יכולה להוציא ממנו פירות שאכל שלא תאמר כיון שאין לה כתובה ממנו או שאם נשבית אינו חייב לפדותה יש לה פירות שאכל אפילו הכי קנסוה רבנן:

ולא מזונות ר"ל שאם יושבת תחתיו אין חייב לזונה שהרי בעמוד והוצא קאי וכן אם הלך למדינת הים ולותה ואכלה אינו חייב לפרוע:

ולא בלאות ר"ל שאם עדין יש לה בלאות ושחקים מבגדי נדוניתה שהכניסה לו בנכסי מלוג אע"פ שבלו מחמת תשמישו של בעל אינו משלם פחתם שהרי התשמיש פרי הוא וכמו שאמרו כתובות ע"ט ב' עיילא ליה גלימא פירא הוי ומכסי בה עד דבלי הא מכל מקום אם הם בעין נוטלתם ובנכסי צאן ברזל אפילו בלו יש לה וכן כתבוה גדולי המחברים אלא שגדולי ספרד חולקים לומר כן אף בבלאות של צאן ברזל:

והולד כשר שאין ממזר אף מחייבי לאוין וכל שכן מאיסורי סופרים וכופין אותו להוציא:

אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לנתין ולממזר וכן בכל חייבי לאוין כגון מחזיר גרושתו משנשאת וספק סוטה או אפילו סוטה ודאית יש לה כתובה ר"ל אפילו מנה מאתים ואין צריך לומר תוספת וכן יש לה בלאות ופירות ומזונות ואע"ג דקיימא לן זינתה תחת בעלה אין לה כתובה דוקא בשאינו רוצה לקיימה אחר שידע שזינתה אבל זה שקיימה או שהחזירה אחר שנשאת יש לה ופירשוה במסכת כתובות בשהכיר בה אבל אם לא הכיר בה אין לה אלא תוספת הא תוספת יש לה וכן כתבוה גדולי הפוסקים ומשום דתוספת משום חיבת חפה הוא וכמו שהתבאר בפרק אע"פ אבל כתובה משום תקנה הוא ובכיוצא באלו לא תקנו ומכל מקום גדולי הדורות חולקין לומר שאף תוספת אין לה הא בהכיר בה גובה את הכל אע"ג דחייבי לאוין חמירי משניות והיאך אנו מקילין בהם טעם הדבר הללו דברי תורה ואין צריכין חזוק והללו דברי סופרים וצריכים חזוק ואם תשיבנו חלוצה לכהן שהיא דברי סופרים חלוצה מיהא טעם אחר הוא שמאחר שהיא פסולה מדברי סופרים והוא אינו פוסל בה הוא מרגילה ולפיכך קנסוהו בכתובתה וזו שביארנו שחייבי לאוין יש לה מזונות פירושו לאחר מיתה אם נתאלמנה והיא תחתיו אבל מחיים לא דהשתא איהו בעמוד והוצא קאי מזוני אית לה כלומר היאך אנו מסבבים שתתעכב אצלו:

זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שביארנו הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן: