מאירי על יבמות קנח

המשנה הרביעית והכונה בה בענין החלק השלישי והוא שאמר אמר ר' יהושע בן לוי שמעתי שהסריס חולץ וחולצין לאשתו והסריס לא חולץ ולא חולצין לאשתו ואין לי לפרש אמר ר' עקיבא אני אפרש סריס אדם חולץ וחולצין לאשתו שהיתה לו שעת כושר וסריס חמה לא חולץ ולא חולצין לאשתו שלא היתה לו שעת כושר ר' אליעזר אומר כי אלא סריס חמה חולץ וחולצין לאשתו שיש לו רפואה וסריס אדם לא חולץ ולא חולצין לאשתו שאין לו רפואה העיד ר' יהושע בן בתירה על בן מגוסת שהיה בירושלם סריס אדם ויבמו את אשתו לקיים את דברי ר' עקיבא אמר הר"ם הלכה כר' עקיבא שאמר סריס אדם חולץ וחולצין לאשתו וכן גם כן מיבמין לאשתו ואמנם אמר ר' עקיבא חולץ משיב לר' יהושע אשר לא דבר זולת בחליצה ומבואר הוא שסריס אדם אינו מיבם מפני שהוא אסור לבא בקהל ירצו באמרם סריס חמה שהוא לא ראה השמש אלא סריס ר"ל מעת יציאתו לעולם יצא סריס ר"ל נעדר הקושי:

אמר המאירי אמר ר' יהושע שמעתי שהסריס חולץ וחולצין לאשתו והוא הדין ליבום ר"ל חולץ הוא לאשת אחיו שלא היה סריס או מיבם ואחיו חולץ לאשתו או מיבם וכן שמעתי שאינו חולץ ולא חולצין לאשתו וכן הדין ליבום ר"ל שאינו חולץ ולא מיבם לאשת אחיו ולא אחיו חולץ ולא מיבם לאשתו ואין לי לפרש כלומר אין בידי לברר באי זה סריס אמרו חולץ ומיבם וחולצין או מיבמין לאשתו ובאי זה אמרו לא חולץ ולא מיבם ולא חולצין ולא מיבמין לאשתו ואמר ר' עקיבא אני אפרש סריס אדם והוא שלא נולד סריס אלא שנסתרס מאיליו על ידי חולי או שסירסו אדם או שהוכה באותם האיברים או שנשכו כלב או חיה ונסתרס בזה אמרו חולץ וחולצין לאשתו והוא הדין שמיבם ומיבמין לאשתו ומיבם מיהא דקאמרינן דוקא אם יבמתו גיורת שפצוע דכא מותר בה שאם לא כן חולצת ולא מתיבמת שהרי סריס אדם אסור לבא בקהל מתורת חייבי לאוין ולא עוד אלא שלר' עקיבא מיהא אף חליצה אין כאן שהרי לדעתו חייבי לאוין כעריות אלא שאתה מפרשה לענין פסק אם כשהיבמה ישראלית ולענין חליצה לבד הא ביבום לא דלא אתי עשה דיבום ודחי לאו דפצוע דכא מגזירת ביאה ראשונה אטו ביאה שניה או אף ביבום ובדיעבד וכמו שאמרו אם בעלו קנו ואסור לקיימן בביאה שניה אם בגיורת ואף לענין יבום ולמצוה וטעם הדבר מפני שמאחר שהיתה לו שעת הכשר והיה ראוי להוליד ולקיים מצות יבום וחליצה וכן להתקיים בו מצות יבום וחליצה אע"פ שנסתרס אחר כן לא נפקעה ממנו מצוה על אחיו ולא מאחיו עליו אבל סריס חמה ר"ל שנולד סריס ולא היתה לו שעת הכשר מעולם אע"פ שראוי לבא בקהל אינו חולץ לאשת אחיו וכן לא מיבם אינו מיבם שהרי אינו בר הקמה וכתיב להקים לאחיו גו' ומאחר שאין יבום אין חליצה וכן לא מיבמין את אשתו דכתיב ולא ימחה שמו פרט לסריס שכבר שמו מחוי ומאחר שאין יבום אין חליצה ולמדת שבמשנה זו אתה צריך לפרש סריס חמה שנולד סריס כלומר שהוא סריס משעת צאתו לאויר העולם ושלא ראה פני חמה אלא בסריסות ועדיין הוא סריס וכל שתחלתו וסופו לקוי אין חוששין לו שהבריא בינתים וסימן לדבר נתפרש בגמרא פ' ב' כל שמטיל מים ואינו עושה כיפה ואע"פ שלענין הכשר ביאתו בקהל אנו קורין סריס חמה אף כשנסתרס בחולי שמתוך גופו ומלשון אחזתו חמה בזו ודאי כל שהוא כן בכלל חליצה ויבום הוא והוא שאמרו בגמרא שאלמלא כן ר"ל אם אתה קורא סריס חמה אף לנסתרס בחולי שמתוך גופו ליפקע מדין חליצה ויבום אין לך אשה כשרה ליבום שאין לך אדם שלא נעשה סריס חמה שעה אחת קודם למיתתו ואחר שכן אתה צריך לידע שמה ששאלו בגמרא היכי דמי סריס חמה ופירשו בו כל שלא ראה שעה אחת בכשרותו פירושו היכי דמי סריס חמה דאיירינן ביה במתניתין הא מכל מקום יש סריס חמה אע"פ שראה זמן בכשרותו כל שנסתרס מחמת חולי שבגופו לענין שהוא כשר לבא בקהל:

ור' אליעזר אומר הפך הדברים שסריס חמה חולץ וחולצין לאשתו שיש לו רפואה וסריס אדם לא חולץ ולא חולצין לאשתו שאין לו רפואה ואין הלכה כר' אליעזר אלא כר' עקיבא על השיטה שביארנו ר"ל אם בישראלית ולענין חליצה או אף לענין יבום בדיעבד אם בגיורת ואף ליבום ולמצוה מפני שכבר נדחו דבריו במה שאמר להיות חייבי לאוין כעריות:

העיד ר' יהושע בן בתירא על בן מגוסת שהיה בירושלם סריס אדם ויבמו את אשתו לקיים דברי ר' עקיבא ויש מפרשה כשהיבמה היתה גיורת שבעלה היה מותר בה אבל ישראלית חולצת ולא מתיבמת ועיקר הדברים לפרשה אף בישראלית ואע"פ שנאסרה לבעלה אין אומרין שתאסר ליבם על הדרך שאמרו בסוטה אם נאסרה במותר לה ר"ל הבעל אינו דין שתאסר באסור לה ר"ל היבם דסוטה שאני דאיסורא מדידה קא אתי וכן שאלו זינתה כמו כן תחת היבם ברצון תאסר עליו והרי שיש צד ליאסר ליבם כמו שנאסרה לבעל אבל זה אע"פ שהיא אסורה לבעל מותרת ליבם דהא לא איתיליד בגופה מידי ואיסורא מבעל קאתי והרי זו מן האסורות לבעליהן ומותרות ליבמיהן כמו שיתבאר בפרק יש מותרות פ"ד ב' והרי אף בסוטה אמרו באשת כהן שנאנסה ויש לו אח חלל שתתיבם הואיל ואינה נאסרת ליבם במה שנאסרה לבעל דהא אונס בישראל שרי למדת שאין אומרין קל וחומר אלא בשהאיסור יוצא ממנה ושנעשה בה מעשה האוסרה לבעל כסוטה או מחזיר גרושתו משנשאת על הדרך שכתבנו בפרק ראשון י"א ב' שנשואיה גרמו לה ליאסר לבעל אבל בזו אין קל וחומר ומתוך כך יבמו את אשתו אע"פ שהיתה ישראלית וכדברי ר' עקיבא אע"פ ששמו היה מחוי בשעת מיתה הואיל והיתה לו שעת הכושר יבמו את אשתו והוא הדין שאם היה היבם סריס אדם אע"פ שאינו עכשו בר הקמה מיבם אם בגיורת ולכתחלה אם בישראלית ולחליצה או ליבום ובדיעבד:

משנה הסריס לא חולץ ולא מיבם וכן איילונית לא חולצת ולא מתיבמת הסריס שחלץ ליבמתו לא פסלה בעלה פסלה מפני שהיא בעילת זנות וכן איילונית שחלצו לה אחין לא פסלוה בעלוה פסלוה מפני שהיא בעילת זנות אמר הר"ם הסריס הוא סריס חמה כר' עקיבא מפני שהוא דומיא דאילונית שאינה בידי אדם והיות בעילתה בעילת זנות אינו מפני שהיא אילונית אלא מפני שאינה בת יבום ובעלוה אחים והיא אסורה עליהם:

אמר המאירי הסריס לא חולץ ולא חולצין לאשתו ר"ל סריס חמה דהא דומיא דאילונית קתני וסתמא כר' עקיבא דהלכתא כותיה כדכתיבנא וכן האילונית לא חולצת ולא מתיבמת דכתיב אשר תלד פרט לאילונית ומכל מקום דוקא אילונית שלא היתה לה שעת הכושר אבל עקרה ספיקא היא והולכין אחר רוב נשים ופירשוה גאוני ספרד אפילו הוחזקה בשלש שמכל מקום שמא היתה ראויה ולבסוף נעקרה:

ואומר עכשו שמאחר שהסריס אינו בר חליצה אם חלץ לא פסלה בחליצתו לאחים ולא לכהונה אבל אם בעלה פסלה מן הכהונה מפני שהיא בעילת זנות אחר שאינו בר יבום אבל לאחים לא דהוה ליה כשומרת יבם שזינתה שלא נאסרה ליבמה כמו שיתבאר וכן אילונית שחלצו לה אחים לא פסלוה מן הכהונה מתורת חלוצה אבל בעלוה פסלוה לכהונה מביאת זנות שבה שהרי בעלו אשת אח שלא במקום מצוה:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה על הצדדין שכתבנו ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

כבר ביארנו לעיל כ' א' באיסורי לאוין שמן התורה מותר ליבמן ומפני שעשה של יבום דוחה את הלאו אלא שמביאה ראשונה ואילך אסור לקיימן שהרי כבר נתקיים העשה והלאו רבוץ עליו ומתוך כך גזרו בהם חכמים שלא להתיבם כלל גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שניה ומעתה פצוע דכא וכרות שפכה וסריס אדם שהוא בכללן אין מיבמין לכתחלה מדברי סופרים ובדיעבד מיהא יבומם יבום מתו ולהם נשים ועמדו אחיהם ועשו מאמר או נתנו גט ליפסל לשאר אחים או חלצו מה שעשו עשו ואם בעלו קנו שמכל מקום אישותם היה אישות גמורה וזיקת נשותיהן לאחיהן זיקה גמורה ואם מת אחיהם ועמדו הם ועשו מאמר בנשותיהן ונתנו גט או חלצו מה שעשו עשו ואם בעלו קנו אלא שאסור לקיימן ומוציאין בגט ומה שהוזכר כאן זקן בכלל אלו פירושו לענין שאע"פ שפסק מלהוליד בר יבום הוא ומה שעשה עשה ולא נאמר עליו שאסור לקיים שאם נזדקן עד שנתבטל קישויו אף אם בעל לא קנה ואם לא נתבטל קישויו ובעל מותר לקיימן אלא שלא נאמר אסור לקיימן אלא על השאר:

לענין ביאור זה שהקשו משמועה זו למה שתירצו לר' עקיבא דבגיורת עסקינן פירושו דהא מהכא משמע דבראויה לקהל עסקינן מדקאמר אסור לקיימן הדר קושיין דהא לדידיה חייבי לאוין כחייבי כרת ותירצו לר' עקיבא שנפלה לה ליבום ולבסוף נפצע שצריכה חליצה להפקיע את הזיקה אלא ששאלו דניתי לאו דפציעה וידחה לאו של יבום להפקיע כל הזיקה לגמרי אחר שהלאו אצלו כערוה וכדקאמר ר"ש ב"ג בשני אחים שנשואים שתי אחיות אחת גדולה ואחת קטנה ומת בעל הגדולה שלדעת תנא קמא מלמדין את הקטנה שתמאן כדי לקיים מצות יבום בגדולה אבל לר"ש ב"ג אם מיאנה מיאנה ואם לאו תמתין עד שתגדיל ותצא הלזו משום אחות אשה אלמא אע"פ שלא היה שם איסור ערוה בשעת זיקה לכשהוא בא מיהא אתי איסור אחות אשה ודחי זיקה והכא נמי נימא אתי איסור פציעה שהוא ערוה לדעת ר' עקיבא וידחה את הזיקה ומוקים לה בתנא אחרינא דר' עקיבא דלא עביד חייבי לאוין כחייבי כרת אלא בלאו דשאר כגון מאנוסת אביו: