מאירי על יבמות קכה

כשם שביארנו שאין ראוי לאדם שיעמד בלא אשה כך אין ראוי לו לעמד בלא קרקע דרך הערה אמרו כל אדם שאין לו אשה אינו אדם שנאמר זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם כל אדם שאין לו קרקע אינו אדם שנאמר והארץ נתן לבני אדם:

ראוי לאדם שיהא מעורר כונתו בכל עניניו לשם מצוה וכשנושא אשה יהא כונתו או להולדת בנים הגונים או להיותה לו לעזר עד שבזכותה וזריזותה בדרכי ביתה יהא הוא פנוי להתעסק בתורה והוא שאמרו אעשה לו עזר כנגדו במה אשה עוזרתו לאדם והשיבו אדם מביא חטים מה יעשה בהם יהא כוססם וכן אם מביא פשתן לובש את הפשתן אלא האשה טורחת ועושה והוא נהנה אם כן נמצאת היא מאירה את עיניו ומעמידתו על רגליו וכל שכונתו על אחת מדרכים אלו זיווגו עולה יפה והוא שאמרו זכה עזר לא זכה כנגדו וכן אמרו כתיב כנגדו כלומר בלא יו"ד עד שראוי לקרות בפתח תחת הנו"ן ובדגשות הגימ"ל מקור מבנין הדגוש כלומר שהיא נתונה לו להכעיסו ולנגדו וקרינן כנגדו בסגו"ל תחת הנו"ן וברפיון הגימ"ל כלומר שעומדת לעומתו לשמשו זכה כנגדו לא זכה מנגדתו:

לעולם יתעורר אדם למצות להיות נמנה מכלל הצדיקים שכל העולם אינו מתברך אלא בשבילם דרך הערה אמרו ונברכו בך כל משפחות האדמה אפילו משפחות הדרות באדמה אינם מתברכות אלא בשביל ישראל כל גויי הארץ אפילו ספינות הבאות מגליא לאספמיא אינם מתברכות אלא בשביל ישראל:

כבר ידעת שהאומנות חביבה הרבה ושראוי לאדם ללמד את בנו אומנות כמו שביארנו במסכת קדושין כ"ט א' ומכל מקום אין כל האומניות שוות ואין לך פחותה מהם יותר מעבודת קרקע דרך הערה אמרו וירדו מאניותיהם כל תופשי משוט על הארץ יעמדו כיון שנתנבא על בעלי אומניות שיתעסקו בקרקע אמר עליהם וירדו ואין לך גדולה בהם ובעלת ריוח יותר מסחורה והתעסק במעות דרך צחות אמרו ר' אלעזר חזייה לההיא ארעא דהוה שדי בה כריא לפותיה כלומר שהיה שם כרי גדול מחזיק כל רוחב השדה אמר אי שדיא לארכה הפוכי בעיסקא טב מינך כלומר אפילו היית מחזיק כל אורך הקרקע הפוכי זוזי בעיסקא טב מינך וכן אמרו רב על לביני שיבלי חזנהו דהוה נייפן אמר אי איתנייפן ואי תנופפן מאה זוזי בעיסקא טבין מינייהו כלומר אפילו אתם מתנופפות יותר ויותר עדין דמים מועטים בסחורה עדיפי וכן אמרו מאה זוזי בעיסקא בישרא וחמרא מאה זוזי בארעא מילחא וחפורא ר"ל ירק קטן שלא הביא שליש ר"ל שאין בעליו מגיעין לאכול בשבילו אלא ירק ומלח ומגניא ליה אארעא ר"ל מתוך עניו ויש מפרשים לשמור שדהו בלילה ומרמיא ליה תיגרי ר"ל בתוך ביתו על הדרך שאמרו ב"מ נ"ט א' במשלם שערי דכדא תיגרא נקיטא ואתיא ודברים אלו לא נאמרו אלא לסחורה אבל כל לצורך אכילתו ראוי לו להתעסק בעבודת קרקע שלא יצטרך ליקח תבואה למחיתו והוא שאמרו זרע ולא תיזבון בשוקא ואפילו היו שוים מכל מקום הברכה מצויה יותר במה שאינו ניקח בדמים ויזהר להזדרז בעצמו קודם שיבא לידי עניות והוא שאמרו זבין ולא תידול כלומר מכור כלי תשמישך להתעסק בהם ולא תבא לידי עוני ודלות והני מילי בסיתרקי ר"ל כלי תשמיש ומיני בגדים שאינם עשויים ללבוש אבל גלימא ומיני בגדים העשויים להתכבד בלבישתם לא שמא לא תזדמן לו ראויה לו כל כך כזו:

ולעולם יזהר שלא להוציא הוצאה שלא לצורך וישתדל עליה קודם בואה שלא תבא ובפרט בהוצאת בנין שהיא הוצאה יתירה דרך הערה אמרו טח ולא תשפץ שפיץ ולא תבנה כלומר כשתראה נקב מועט בכותל סתמהו ולא תניחוהו להתרחב עד שתצטרך אחר כן לשפצו ולחזקו ואם כבר נתרחב חזקהו באבנים וטיט או סיד ולא תניח עד שתפול הכותל ותצטרך לבנות דרך צחות אמרו למה נקרא שמן ערי מסכנות ללמד שכל העוסק בבנין מתמסכן וכל שיש לו מעות ואין דעתו עליהם לסחורה יהא קופץ ולוקח עד שלא יתאכלו המעות דרך צחות אמרו קפוץ זבון ארעא מתון וסב איתתא כלומר שימתין לישא עד שיבדוק במעשיה יפה יפה:

ולעולם לא יחזר בנשואיו אחר גדולה הימנו שמא מתוך מעלתה עליו אף היא משתררת עליו וכל שכן שאינה נשמעת לו בתקוני ביתה והוא שאמרו חות חד דרגא ונסיב איתתא וסק חד דרגא בשושבינא כלומר שיחזר אחר אוהב גדול ממנו:

לעולם יצדיק אדם את דינו ויתבונן כי כל המתרגש עליו בשלו הסער ואל ישא פנים לעצמו לומר צדיק אני והיאך קרני כך שכל שהוא צדיק הב"ה מדקדק עמו ליראו ולהשיבו מכל דרך רע ולכונה זו אמרו אין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל ר"ל כדי ליראם עד שישובו רמז לדבר החרבתי חוצותם מבלי עובר אמרתי (אז) [אך] תיראי [אותי] תקחי מוסר:

לעולם יזהר אדם בנשואיו לבדוק אחר האשה במדותיה אם היא קפדנית ורגזנית אם נוחה ושלמנית שאין לך דבר מר בעולם יותר מאשה רעה דרך צחות אמרו רב כי הוה מיפטר מיניה דר' חייא אמר ליה רחמנא ליצלך ממידי דקשי ממותא אמר ליה ומי איכא מידי דקשי ממותא דק ואשכח ומוצא אני מר ממות את האשה ומכל מקום מי שנפלה לגורלו יסבלנה כפי היכולת ויניח מקום לשלום אמרו על רב שהיתה אשתו רעה ורגילה לצערו כי הוה אמר עבידי לי טלפחי הוה עבדא ליה חימצי והוא מין אחר של קטנית ואי הוה אמר עבידי לי חימצי הוה עבדא ליה טלפחי וכן בכל הדברים כי גדל חייא בריה אפיך לה כלומר כשהיה אביו רוצה בחימצי הוא היה אומר לאמו דטלפחי קא בעי וכשהיה האב רואה כך אמר ליה לבריה איעלייא אמך כלומר נתעלית והיטיבה דרכיה אמר ליה אנא עבדי דאפיכנא לה כלומר שעדין היא במרדה אבל אני מהפך לה את דבריך שמח למה שראה משכלו וקרא עליו משל שההדיוטות אומרים דנפיק מינך טעמא לילפך כלומר שיש בן שמחכם את אביו ומיהו את לא תעביד הכי משום דכתיב למדו לשונם דבר שקר אלא שאני אלמד לעשות כן הואיל ולא אוציא שקר מפי ואע"פ שאמרו לקמן ס"ה ב' מותר לשנות בדברי שלום דוקא בדבר שאם אינו משנה נפיק מינה חורבא אבל זו אני יודע לעבור על פשעה ואיני מקפיד ומוטב תעמוד היא במרדה משתרגיל אתה עצמך לדבר שקרים הא למדת שהיה סובל לה ומניח מקום לשלום וגדולה מזו אמרו בר' חייא דהוה דביתהו מצערא ליה ואפילו הכי כי הוה משכח מידי דחזי לה הוה צייר בסדיניה דרך הדיוטות ומייתי ניהלה דרך חבה ואמרי ליה והא קא מצערא ליה למר וקאמר להו דיינו שמגדלות את בנינו ומצילות אותנו מן החטא ר"ל מהרהור עבירה וכל שהיא קפדנית ורעה אלא שנוחה לרצות כל שכן שראוי לעבור על מדותיה להוציא הפסדה בשכרה דרך צחות אמרו מיקרי ליה רב יצחק לרב יהודה בריה ומוצא אני מר ממות את האשה כגון אימך והוה מתני ליה אין אדם מוצא קורת רוח אלא מאשתו ראשונה כגון אימך וכשהקשו מזו לזו תירצו בה מתקיף תקיפא אלא דעבורי מעברא במילתא: