מאירי על תמיד סה

פרק ששי בעזר הצור:

והוא נמשך לסדר העבודות גם כן והוא שאמר החלו עולים ר"ל אלו השנים במעלות האולם אותם שנים שזכו אחד בדשון המזבח הפנימי ואחד בדישון המנורה מקדימין לפניהם ואותו שזכה בדשון מזבח הפנימי נוטל את השני שכבר הניח בהיכל והשתחוה ויצא ואותו שזכה בדשון המנורה שכבר היטיב חמש נרות נכנס ואם מצא שתי נרות המזרחיים שלא נגע בהם בראשונה דולקים מדשן את הראשונה שהיא מזרחית גמורה ומניח את השניה שהיא הקרויה מערבית דולקת שממנה ידליק את המנורה בין הערבים ואם מצאה שכבתה מדליקה ממזבח העולה על הדרך שביארנו ונוטל את הכוז שנתן בו דישון המנורה מעל מעלה שניה שלפני המנורה שכבר הניחו לשם ומשתחוה ויוצא ואותו שחתה במחתה צבר:

הגחלים שבמחתה על גבי המזבח ואחר כך מרדדן ר"ל פורשן בשולי המחתה על קרקע המזבח ומשתחוה ויוצא ואותו שזכה לקטרת נוטל את הבזך מתוך הכף ונותנו לאוהבו או לקרובו והוא חוזר ומעיין אם נתפזר מן הקטרת כלום בכף ונותנו לתוך חפניו וכן אותו מערה את הבזך לתוך חפניו של מקטיר ואומרין לו הזהר שלא תתחיל מצד שלפניך כדי שלא יתיזו ניצוצות הקטורת על ידו כשיעבירה על המדורה לפזר הקטורת ויכוה אלא שיתחיל מן הקצה האחר ומפזר מעט מעט עד שיהיה לצד שלפניו והוצרכו לכך מפני שכבר ביארנו שכהן חדש הוא המקטיר שלא הקטיר מעולם ומתחיל מן הקצה האחרון כמו שכתבנו ומרדד ר"ל מפזר מעט מעט כמי שמרקד סלת ומשתחוה ויוצא ולא היה המקטיר מתחיל להקטיר עד שהממונה אומר לו הקטר ואם היה כהן גדול מקטיר הממונה אומר לו אישי כהן גדול הקטר ופרשו העם ר"ל הכהנים שהיו עומדים בין האולם ולמזבח ובשעת הקטורת הכל פורשין משם כמו שביארנו ביומא והוא מקטיר ויוצא ואמר שבזמן שכהן גדול נכנס להשתחוות ולהקטיר שלשה אוחזין בו אחד בימינו ואחד בשמאלו ואחד באבנים טובות ר"ל אבני אפוד וכיון שהממונה שומע קול רגלי כהן גדול שהוא יוצא הגביה לו את הפרכות והשתחוה ויצא ונכנסו אחיו הכהנים והשתחוו ויצאו ובאו ועמדו ר"ל אלו החמשה שהוא מזכיר ועליהם הוא אומר שעומדים הראשונים וקורא אותם ראשונים על שם שהשלימו מלאכתם ואמר שעומדים שם לדרום אחיהם ר"ל לצד הדרומי לאחיהם הכהנים ר"ל אותם הזוכים בהעלאת האיברים מן הכבש למזבח ואותם הכהנים מעלים האברים וחוזרין לאלו החמשה ומוצאים אותם וחמשה כלים ביד כל אחד כלי תשמישו בידו אחד שבידו השני והשני שבידו הכוז והשלישי שבידו המחתה והרביעי שבידו הבזך ואחד שבידו הכף והכסוי ומניחין כליהם וכלם מברכים את העם ברכה אחת והיא ברכת כהנים הידועה ויש בזו חלוק בין המקדש למדינה שבמדינה אומרין אותה שלש ברכות ובמקדש כורכין אותה בברכה אחת במקדש אומרין אותו ככתבו ובמדינה בכנויו במדינה כהנים נושאין את כפיהם כנגד כתפותיהם ובמקדש על גבי ראשיהן חוץ מן כהן גדול שאינו מגביה את ידיו למעלה מן הציץ ור' יהודה חולק לומר שאף כהן גדול מגביה את ידיו על ראשו מדכתיב וישא אהרן את ידיו ויברכם והלכה כתנא קמא ואחר כך מעלין את הסלת למנחה ואחר כך מקטירין החביתין ואחר כך מעלין את היין לנסוך והלויים מתעסקין בשיר ואמר על זה שבזמן שכהן גדול רוצה להקטיר את איברי התמיד היה עולה לכבש והסגן מימינו הגיע למחצית הכבש אחז הסגן בימינו של כהן גדול והעלהו הושיט הראשון את הראש והרגל וסומך עליהן וזורקן למערכה ואע"פ שאין סמיכה אלא בבעלי חיים בזו תקנוה לכבודו של כהן גדול שיהיה לו היכר וכן התבאר במנחות והשני הושיט לראשון שתי הידים ונתנן לכהן גדול וסומך עליהם וזורקם ונשמט השני והלך וכך היו מושיטין לו כל שאר איברים ובזמן שהוא רוצה הוא סומך ואחרים זורקן: