מאירי על תמיד נ

והוא שהתחיל בזאת המשנה בשלשה מקומות הכהנים שומרים את המקדש פי' כבר ידעת ששמירת המקדש מצות עשה שנאמר בפרשת קרח ושמרו את משמרת אהל מועד ולא סוף דבר שמירה מפחד אויבים בזמן המלחמות או אף מחשש חרב של שלום כשרואין שכניהם מתגרים זה בזה אלא אף בזמן הבטוח מכל אותם הדברים צריך שמירה דרך כבוד ודרך מעלה יתירה ושומרים אליהם כהנים ולויים כמו שנאמר לאהרן בפסוק שהזכרנו וגם את אחיך מטה לוי הקרב אתך ונלוו עליך וכו' ושמרו וכו' ושמרתם את משמרת הקדש ואמר עכשו שבשלשה מקומות היו הכהנים שומרים והביאוה בגמ' מדכתיב בפרשת מדבר סיני והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה משה ואהרן ובניו שומרי משמרת המקדש למשמרת בני ישראל הרי לשון שלש שמירות ושלשתן על פי חשבון המשמרות ומ"מ בגמ' יתבאר שהלויים היו שומרים בכ"א מקומות על חמשה שערי הר הבית ועל ארבעה פנותיו ואלו התשעה מקומות היו שומרים בהם בתוך הר הבית ועוד על ארבע פנות העזרה ועל חמשה שערי העזרה ואלו התשעה מקומות היו שומרים בהם מבחוץ שהרי אין ישיבה בעזרה והרי י"ח מקומות והיו ממנים עוד שומרים בלשכת הקרבן ובלשכת הפרכות ואחורי בית הכפורת ואע"פ ששבעה שערים היו בעזרה כמו שביארנו בראשון של יומא שלש בצפון ושלש בדרום ואחת במזרח מכוונת כנגד בית קדשי הקדשים פרשו בגמ' ששתים מהם אין צריכות שמור ויראה שהם האמצעיות שבדרום ושבצפון הואיל ויש לה שומרים בדלתות שמכאן ומכאן ומה שאמרו בשקלים ששלש עשרה השתחויות היו שם כנגד שלש עשרה פרכות שפרצום מלכי יון והחזירום אפשר שאין כל מקומות הפרכות כמנין השערים ועכשו בא להזכיר שלשה מקומות שהכהנים היו שומרים בבית אבטינס ובבית הנצוץ ובבית המוקד ושלשתם חוץ לעזרה היו בנויות כנגד שערי העזרה כמו שיתבאר ומתוך כך היו יכולין לשמור בתוכם שאלו היו מן העזרה לא היו יכולין לשמור בתוכם שאין ישיבה בעזרה:

ואמר אחר כן שבית אבטינס ובית הנצוץ היו עליות ופרשו בגמ' עליות ממש שהיו תחתיהן דירות והרובים שומרים שם פי' מלמדים לירות בקשת ובחצים מלשון רובה קשת והתבאר בגמ' שהן הן פרחי כהנה אלא שבזמן שאינו ראוי לעבודה הוא קורא אותם רובים ובזמן הראוי לעבודה הוא קורא אותם פרחים וביאר אחר כן שבית המוקד היה כיפה כלומר שקירויה עשוי בעגול ובית גדול היה ומוקף רובדין של אבן ר"ל איצטבאות רחבות של אבן ואע"פ ששני שערים היו לו אחד פתוח לחיל ואחד לעזרה לא הוצרך אלא לשמור אחד כך אמרו בגמ' כיון דגגי דידהו כי הדדי נינהו כלומר שפתחיהן שוות בחד שימור סגאי להו כלומר שמראיתם שולט על שתיהן כאחת ואמר אחר כן שזקני בית אב של אותו משמר היו ישנים שם ומפתחות העזרה בידם ופרחי כהנה איש כסותו בארץ כלומר שלא היו ישנים שם על גבי מטות שאסור הוא להשתמש שם בהדיטות כל כך אלא בארץ היו ישנים שהיו מניחים בקרקע ולא היו ישנים בבגדי קדש ר"ל בגדי כהנה שהרי האבנט מיהא הוא של כלאים ואסור שלא בשעת עבודה כמו שביארנו ביומא אלא פושטים אותם ומקפלין ומניחים אותם תחת ראשיהם ופרשו בגמ' שלא תחת ראשיהם ממש שאם כן מה הועלנו והלא כלאים אסורים אף תחת הראש אלא כנגד ראשיהם ומתכסין בכסות עצמן אירע קרי באחד מהן יוצא לו במסבה ההולכת תחת הבירה ר"ל שנכנסין בה מאותו בית והולכת תחת העזרה עד מקום הטבילה שהמחילות לא נתקדשו כמו שביארנו בפסח שני והנרות דולקות שם ר"ל באותם המחילות מכאן ומכאן עד שמגיע לבית הטבילה וכן היתה שם מדורה להתחמם בה כשישוב ובית הכסא של כבוד היה שם ר"ל צנוע דרך כבוד הנכנסים לשם ומהו כבודו שהיו פתחים ואם מצאו נעול בידוע שיש אדם ואם מצאו פתוח בידוע שאין שם אדם ויכול ליכנס ירד וטבל ועלה ונסתפג ונתחמם כנגד המדורה וחזר לו באותו דרך בעצמו ויושב עם שאר אחיו עד שיפתחו השערים ויוצא והולך לו שהרי טבול יום הוא ואינו יכול ליכנס לעזרה עד שיעריב שמשו:

זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא ומה שנכנס תחתיה בגמ' כך הוא: